תנצל עד תם כל עוד אתה תמים, תלמד לוותר ואל תוותר על החיים

מעולם לא הכרתי אותך, אבל אני מלאה חרטה...על כך שחיים של ילד נקטפים מתוך יאוש, מתוך רגע קטן של טיפשות תסכול וחוסר אונים...

מתוך חוסר ידיעה איך באמת אפשר להתמודד עם הכעס...

עברו שנתיים, מעטים האנשים שלא הכירו אותך ושמך עדיין מתגלגל להם על הלשון..!

היינו צריכים כחברה ישראלית לקחת את המוות שלך כלקח,

אבל זה לא קרה..

נערים ימשיכו להסתובב ברחובות ולשתות עד דמעות, חוסר האונים יופיע שוב, ולצערי, לצערינו הכל יחזור על עצמו שנית..

אבל זה יכול להיות אחרת...

לא פעם אני שואלת את עצמי מה היינו יכולים לעשות אחרת.. רק כדי שביום שאחרי היינו מתנהגים קצת שונה..

כי אני יודעת שיום אחרי הרצח שלך היו איי שם במקום אחר בארץ ילדים מתוסכלים לא פחות

וכל יום במקום מסויים בארץ, ואם לא אז בעולם יש נערים ששותים ומאבדים כל היגיון...

ברור לי שזאת בעיה ואני עדיין לא מצליחה להבין של מי..

 שלנו- כחברה מקולקלת, בדור קצת עקום

או של המדינה- שלא מטפלת היטב במקרים כמו אלו..!

פיליפ, אם לרגע היינו מפעילים את ההגיון, גם אתה.. כמה רגעים לפני, אם היינו מודעים קצת יותר לסכנות, אז היינו מבינים שהחיים יכולים להיקטף ברגע.. ולא חסרים כאלו רגעים לצערינו..

אם כל נער היה חושב עלייך רגע לפני כל מסיבה, המציאות שלנו, אולי אפילו רק פה בישראל הייתה נראית אחרת,

ואנחנו היינו חיים פה בשלווה

בידיעה שהיום אפשר ללכת לישון בשקט.. היום לא תהיה מסיבה, היום לא תהיה עוד קטטה.. ומחר- ....

מחר גם הוא יחיה!