מתחיל השגעון והטירוף. קודם כל מתחילים לשתות כמו מטורפים. ולשם שינוי לא אלכוהול, אלא מים. כאילו שהגוף מטומטם והוא ישאיר את כל הנוזלים בפנים לצום הקרב. אח"כ הזלילה חסרת הגבולות, טוחבים לתוך הקיבה עוד ועוד מזון משמין ומשמין יותר. מתחילים בירקות, מסיימים בעוגות ובאמצע סטייק, ספגטי בסלסה רוזה, כנפי עוף, תפוחי אדמה בשמנת, פרגיות, חטיפים, סוכריות על מקל ומילקי (לאו דווקא בסדר הזה). שוב, חושבים שהגוף פשוט יאגור מזון, יפסיק לעכל ויחכה. זה לא קורה. בסופו של דבר תמיד סובלים בצום ושואלים את עצמינו: למה לא אימצנו איזו דת אפריקאית נחמדה שבה שוחטים חתולים?

חוצמזה יש את השיגעון הזה ללבוש לבן. מה העניין עם זה? כאילו, תראו לי בבקשה פסק הלכה שאומר שביום כיפור לובשים לבן? מה זה אבל הודי? ומה זה הגיזענות האימפריאליסטית הזאת? למה בגדים בצבע אפרו-אמריקאי לא מספיק טובים לכם?? וחוצמזה אחרי ההשתדלות ללבוש לבן, כולם באים לבית כנסת עם נעלי חוף מגוחכות בצבעים זוהרים וזה נראה ממה לא מכובד!

בכלל, הפעולות שעושים בשביל להסיח את דעתינו מהעיקר הן שונות ומגוונות. ומה העיקר?- אתם שואלים. לא הבגדים, לא הצום, לא נסיעות על קורקינט... ואפילו לא ההליכה לבית כנסת...העיקר כמובן.. היא הארוחה שאחרי!!! אח, גריסת המזון...

תפסיקי להיות צינית ודבה- תגידו, ואולי בצדק. קשה לי לא להיות צינית, אפילו ביום כיפור. אבל הפעם אני באמת אשתדל לסתום ורק אאחל לכם צום קל או מועיל- לבחירתכם וגם- הכי חשוב, אנצל במה זו כדי לומר:

כל מי שנפגע מהציניות שלי, סורס, חטף סתירה ממני, היה קרבן להתעללות מינית ומנטלית מצידי, הושפל, הודח, נרצח בטעות, ננטש ללא רחמים, קיבל מעטפת סארס הביתה, כונה בכינוי גנאי ו/או קיבל מזלג בעין. אני ממש מצטערת. וזה לא שלא התכוונתי שזה יקרה, וזה לא שזה לא עשה לי טוב לראות אתכם סובלים.

פשוט יום כיפור ולא נעים וגם אני בסה"כ בן אדם טוב ודי נסבל ויש לי אולי אפילו שיירי מצפון במגירות התחתיות של הלב האכול.

גמר חתימה טובה,

צינית