גל התגובות שסחף את הבלוג שלנו (שיא מטורף של 25 תגובות, נכון לרגע זה), הוא חוויה אמביוולנטית בשבילי.

מצד אחד, כולי התרגשות, חלחלה, זרמים בכל הגוף וממש היסטריית חושים, לנוכח פופלאריות כה רבה של הבלוג שלנו! תחזיקו אותי!

מצד שני, גי'זס, סנטה מריה, תירו לי בראש! אני לא מאמינה, שאחרי כל הפוסטים המרתקים באמת שכתבתי, לא זכיתי למספר כה רב של תגובות! אני לא מאמינה, שאחרי שחלקתי עם כל הקהילה הוירטואלית מידע בנושא מצב הביציות שלי, שנאתי לשי פרידמן, הרצון שלי למות בחורף ועוד כל מיני מטעמים אישיים ואינטימיים ביותר, לא זכיתי לפופלאריות כזו! ולמה? למה?

כי אני לא יצאתי לדייט עם הרווק, בניגוד לחברתי הסינית שכן עשתה כך! (האם גם פה הכל קשור לכישלון שלי למצוא זכר?!)

ולפניי שנמשיך בואו נסגור את הנושא אחת ולתמיד, בסדר? כן, כן, כן, הסינית זאת האישה המהממת הזאת עם השיער הארוך, עם השפתיים החושניות, זאת שכולכם רוצים להלל ולשבח ולהקים לה מקדש קטן בביתכם ולעלות מנחות לפאר את שמה. כן, זאת הסינית המדהימה שפתאום כ-ל הקהילה הוירטואלית מאהבת בה! בסדר? יופי!

עכשיו לעניננו, ההתפתחויות האחרונות מוכיחות שכל מה שצריך בשביל בלוג מוצלח הוא לספר על חוויות שיטחיות שהעברת עם בלונדיניות, נקבות שופעות חזה, רוסיות, דרום אמריקאיות, חיות, מתות ובועטות... או... לצאת עם מי שעשה את כל הנ"ל לדייט יחיד ולגרום לו להזכיר אותך באור חיובי בבלוג שלו. אמרתי להזכיר? התכוונתי להזקיר! ושלא תחשבו שאני לא מפרגנת! אני מ-פ-ר-ג-נ-ת!

טוב, אני אסיים כאן. באמת, אין שום טעם שתיקראו את הפוסט שלי, שתגיבו לדבריי או שבכלל תזכרו מי אני. אני פשוט אתפגר לי כאן, אולי אמחוק את עצמי מהתמונה עם אביעד קיסוס ובכלל עדיף שאיעלם לעד ולנצח נצחים מעל פניי היקום.

אני יודעת, אתם שומעים את מה שאני אומרת וזה נשמע לכם כמו: אוי אוי אוי וכו' וכו'

יופי, ממש מזיז לי, בסדר. עכשיו, אם תסלחו לי, יש לי עוד רבע לב לאכול (זה על משקל רבע עוף)...

צינית