בזמן האחרון ממש אין לי במה לשתף אותכם מעריציי הנאמנים. חוץ מהחתונה הקרבה של חברתי (יום ד'!), חוץ מהאבטלה, חוץ מכאבי הביציות, באמת שאין חדש תחת השמש.

לכן אין ברירה, אלא לרדת לזנות ולכתוב על המערכת הפוליטית. לאחרונה מה שקורה במדינה שלנו דומה לאופרת סבון ממוצעת משנות השבעים בארגנטינה: דרמות, פרידות, בגידות, איחודים מחודשים ועוד הרבה פעילות דוחה שלא עושה טוב למעיים.

כולם שואלים אותי :"למה את מצביעה?". האמת, שכל 120 יושבי הכנסת, לא מעוררים בי אהדה או אי-סלידה. אידיאולוגיה זהו מושג מיושן עוד יותר מאופי ומצפון. ייתכן אף שאידיאולוגיה היא משהו שמעולם לא שיחק תפקיד אמיתי בהסטוריה. היא רק מסווה למטרה האמיתית של כל המערכת. ומטרה זו, היא המהות שמזיזה את הכל. עליה עושים בחירות גורליות, עליה ניצולים ומתים. היא זו שמניעה את כל הגלגלים, משמנת את המכונה הפוליטית, החברתית, הפרטית. וזהו גבירותיי ורבותיי: ה כ ס ף !!

ראיתי פעם סרט על חוקרת פרטית ("ורשבסקי") שאמרה שהעיקרון הראשוני לפתרון כל תעלומה הוא: "לך בעקבות הכסף". ונוכחתי לדעת שהעיקרון הזה עובד ב- 99% מהמקרים (הייתי אומרת 100%, אבל אני לא רוצה לבאס את המאמינים שבכם). בכל פעם שאתם שואלים את עצמכם: למה? למה שלי יחימוביץ' הצטרפה לאיש השפם? למה שרון הקים מפלגה משלו? למה החזירו שטחים? למה פיצצו מטרות מחבלים? למה שיחררו אסירים?...לכו בעקבות הכסף. ואני שמה לכם כסף ששם תמצאו התשובה.

אבל גם אם הייתה אידיאולוגיה, אם היו פעם ערכים כמו שוויון, חירות, חופש הפרט ושלל זכויות שונות ומשונות, אין שום קשר בין החיות המוזרות האלה לפוליטיקה, לכנסת, לבחירות. כאן, אין ספק שהכל עובד על אינטרס אישי (כאמור, כספי לרוב) והדבק לכיסא מעולם לא היה חזק יותר.

כשאני רואה את העובדות בשטח: גמגומים פתטיים באנגלית של איש השפם (שהיו מיועדים לרבין ז"ל שבטח התהפך בקברו), כוכבי פרפר נחמד מצטרפים לעבודה (אין מה להוסיף על זה!), "רק סילבן יכול" (לסבול את ג'ודי)? וכו' וכו'... אין לי ברירה אלא להתגלגל בצחוק היסטרי. ויש גם את אלה שאומרים לשים נייר טואלט בקלפי. לא חבל על הנייר טואלט? (בייחוד אם זה נייר טואלט "לילי")...

אז אין לי מושג למה אני אצביע, אבל בואו נסיים בנימה אופטימית זו. עד כאן התובנות שלי לגביי הפוליטיקה.

המשך בוודאי יבוא....

עד אז, לכו בעקבות הכסף. 

צינית