שבו נא, ואספר לכם את הסיפור שלעולם לא סופר לכם, סיפורו של עם שלא לבדו ישכון, העם שהיה "אור לגויים" במשך שנים רבות וטובות, אך כמו בכל אגדה ובכללן אגדות סיניות, הטוב לא יוכל להמשיך מבלי שהרע יפר קצת את השלווה ויצור מוסר השכל בסוף...

בממלכה האדירה שרר סדר למופת, מנחות הועלו, קורבנות הוקרבו ובמקדש הודלקו נרות וקטורת. אך עד מהרה השלטון סרח, החל גונב מן המנחות ומן הקורבנות, החל לעשוק את העם הפשוט, הארץ הייתה תוהו ובוהו והעם זעק חמס.

על פי המסורת כשהעם אינו מרוצה, כשהעם סובל, סר חינו של השלטון ו"מנדט השמים" עובר לשליט אחר, זהו סדרם של דברים, זהו סדרו של הטבע, יין ויאנג.

מצפון תבוא הרעה ובעצם היא הגיעה גם מדרום ובעיקר ממערב. יפן האימפריאליסטית ואמריקה הקפיטליסטית החלו לנגוס בסין ובתמיכתם עלה מלך חדש שרצה מאוד להידמות למעצמות הגדולות והמצליחות. הוא שינה את עורו, שכח את מקומו, התייוון. בהוראתו כל סימני המסורת נמחקו, יחי המלך החדש! יחי סון יאט-סן בן-מתתיהו! בתום טקס המלכתו המתייוונים הגישו להמון עוגות אופיום וכולם חיו בהרמוניה.

אך לא להרבה זמן, המלך החדש והערכים המערבים המקולקלים החלו לפגוע בעם, שוב שחיתויות בהנהגה, שוב העם זעק חמס.

בו בזמן החלו קבוצות קטנות בעם להאמין כי המלך הוא עירום וכיצד זה יתפאר בשרביטו תחת כל עץ רענן?? ב-1921 קמה קבוצת אמיצים מהעם אשר קראה לסילוק הגורמים הזרים אשר משפיעים על המדינה, הסרת  בגדי המלך החדשים מהמקדש והפסקת פולחן הקפיטליזם לאלתר.

מנהיג המרד היה "מאו החשמונאי" (על שום הקמת המפלגה בשנגחי) אשר קרא באומץ לב "מי לקומוניזם אלי"! ואכן המון העם הצטרף למרד אך נאלץ לברוח ממשתפי הפעולה עם המערב, ובראשם המתיוון הגדול מכולם, יוספוס פלביוס-קאי שק (המחליף של סון יאט-סן בן מתתיהו) והם יצאו למסע ארוך, ארוך מאוד.  רק 10 אחוז מהמורדים שרדו, אך הותירו מאחוריהם אגדות וסיפורי גבורה שמסופרים עד היום לכל טיף-וטף.

בתום קרבות ממושכים שבו עמדו מעטים מול רבים, חלשים מול חזקים, נוצח הקפיטליזם. אנטיוכוס קיסר יפן, ילדו השמן וילדו הרזה סולקו בבושת פנים מאדמת הקודש.

אך האויב לא ויתר ומקץ מספר שנים לא רב איים שוב על ממלכה רחוקה זו, והפעם מכיוונה של דרום קוריאה. הקפיטליסטים חשבו  שהמלחמה לא תארך זמן רב וכי הניצחון יהיה חד ומהיר, אך סין האם לא ויתרה בקלות ובאמצעים פרימיטיביים הצליחה להבריח את האויב הגדול. אם שמעתם פעם על "נס פח השמן" תדעו שהוא על שום אותם פחי שמן גדולים שהלוחמים הסינים באמצעות התיפוף בחוזקה עליהם הצליחו להבריח את האמריקאים ולהפחידם...

ומאז ועד היום נחגג חג החנוכה בסביבות חג המולד לציון את יהירותם של האמריקאים לגבי מלחמת קוריאה שחשבו שיסיימו את המלחמה "By Christmases". שמו של החג בסינית הוא Han Ke ופירושו "חאן יכול". כל סיני צריך לזכור בכל דור ודור כאילו הוא עצמו ניצח את הקפיטליזם, ניצח מעט מול רבים את האויב הנורא.

ממנהגי החג הם אכילת מאכלים עתירי שמן, לזכר נס פח השמן. מאכלים כדוגמת הסופגניה – המהווה את הניגוד בין הלבן לאדום, בין הקפיטליזם לקומוניזם, והרי כולנו אוכלים את הסופגניה כדי להגיע לריבה האדומה, נכון?. מאכל נוסף הוא קציצת הירק (יש הקוראים לה 'לעטקעס') על שום אירוע מאוחר יותר בזמן הקפיצה הגדולה בו לא נותר לאזרחי סין אלא להכין אוכל מאדמה, שורשים, גזעי עץ ועוד.. נרות החנוכה מודלקים שמונה ימים מתוך כבוד למסורת הקדומה שהופסקה על ידי המתייוונים ובה הדליקו קטורות במקדש. שמונה במספר כנגד רוחות השמיים. (צפון, דרום, מזרח, מערב, צפון-מז,צפון-מע', דרום-מז', דרום-מע'). הילדים משחקים בסביבונים לציין את היפוך היוצרות ואת הניצחון של המעטים מול רבים, הקטנים מול גדולים...

זהו, עד כאן שעת סיפור, שיהיה לכם חג שמח!

סינית