השבוע בן דוד שלי התארס. הוא הילד סנדוויץ' בין שלושה בני דודי היחידים.

אירוסין בעדה החרדית זה לא מה שאתם רגילים. אז ראשית כל, הוא פגש את כלתו המיועדת רק 4 פעמים לפניי סגירת העיסקה. וכשאני שואלת אותו עליה הוא עונה לי:"יש עליה המלצות טובות"- כמו חוזה עבודה ממש, רק לכל החיים. הבן אדם בן 22 (החל מהיום), הוא חסר כל נסיון ביחסים עם נשים, הוא פגש את הבחורה הזאת 4 פעמים (כאמור) והם הולכים לחיות ביחד לנצח נצחים החל ממרץ הקרוב.

האירוסין התקיימו באולם קטן סמוך לביכ"נ בהר נוף, שהיה מופרד במרכזו במחיצה ממוגנת ירי כראוי במסיבות חרדיות. די.ג'י. לא היה, אבל במקום מישהו אמר דרשות ביידיש. האוכל גם לא היה משהו, למרות שאני ואחותי נחתנו עליו כמו מכת ארבה וניקינו את השולחנות להפתעתם של המלצרים.

הכלה התבררה כבחורה בהירת שיער עם גומות חן ענקיות ושכבת מייק אפ עבה הרבה יותר מדיי. למרות שאני ואחותי היקרה הגענו ב"בגדוסים" כיאה לאירועים שכאלה, כל המבטים ננעצו בנו מיד והפכנו למרכז האירוע, לעוף מוזר שכל עזרת הנשים ממוקדת בו. בדרך כלל אני נהנית מתשומת לב, אבל כשהיא מגיעה מזכרים חמודים ולא מנקבות עם שיער מפוליאסטר. בצד של הגברים ראיתי בזווית העין את אבא שלי ובן דודי הבכור (החילוני)- חייזרים בין גברים בשחור.

ניסיתי בכל כוחי להשתחרר מהציניות ולקבל את מנהגיהם של השונים ממני, אבל זה היה קשה. 4 פגישות? זה כל מה שנחוץ?

כבר שנים שמוסד הנישואין נחשב בעיניי כתופעה מפוקפקת שאני לא בטוחה אם אני רוצה לקחת בה חלק ובוודאי שלא בשנים הקרובות. תמיד חשבתי שההחלטה להתחתן צריכה לעשות אחרי היכרות מעמיקה ושנים בוני אמון שיבטיחו את המשכיות הזוגיות. אבל כנראה שמשהו לא בסדר בתפיסה שלי, כי אחוז הגירושין בציבור החרדי הוא נמוך ביותר. ויש בזה הרבה הגיון. למה להתחתן עם מישהו שאת מאהבת בו עד מעל הראש ומכירה לעומק? אחרי הכל מדובר בחוזה. חוזה מאוד רציני וארוך תווך ולכן "המלצות טובות" הן כנראה שיקול הרבה יותר נכון מפרפרים בבטן.

לסיכום, הרגשתי באירוסין האלה כמו לוויתן בנהר התמזה: זר מוזר שכולם מסתכלים עליו ושלעולם לא יוכל להיות חלק מהמוסד הזה. אבל גם עברה בי המחשבה:כמה כאב לב הייתי חוסכת מעצמי אילו הייתי מסכימה להיות חלק מהן- מכונת ילדים עם פאה סינטתית ומאושרת לחלוטין.

בכל מקרה, שיהיה במזל טוב!

צינית