כשלפתע פרץ בבכי. מלבד ההלם הגלוי, הייתי גם קצת שמחה שהפסיק להתעלל לי באוזן.

"משהו לא בסדר"? – שאלתי.

"אני לא יכול. אני מצטער. אני פשוט לא יכול."- הוא ייבב, מתיישב על המיטה.

"אני יודעת שאני לא פצצת עולם, אבל לא צריך להגזים."- הפצרתי בו. כבר גרמתי לגברים לבכות בעבר, אבל לא במצבים כאלה...

"לא, את לא מבינה! אני לא יכול לעשות לה את זה! היא כזאת מקסימה ואני כל כך אוהב אותה! איזה חרא אני!"

"מי? על מי אתה מדבר?".

"דנה- החברה שלי".

"אה. היא".

הוא שוב החל ליבב-" רבנו ואמרנו דברים ממש מגעילים וממש כעסתי ורציתי להחזיר לה. אז כשראיתי אותך חשבתי שזה ממש אות משמיים. אבל אני לא מסוגל! אני כל כך אוהב אותה!"

רציתי להחטיף לו בעין בכל הכוח ולומר:"תפסיק להתבכיין ותוריד את המכנסיים", אבל במקום זה אמרתי:"אל תדאג. לא קרה כלום. אני בטוחה שהיא גם אוהבת אותך ושהכל יסתדר".

"כן..."- הוא צייץ.

"פשוט תגיד לה שאתה מצטער ושאתה אוהב אותה ואני בטוחה ש.."

"כן! את צודקת! אני חייב, אני חייב להגיד לה! עכשיו! לפניי שיהיה מאוחר מדי! היא במסיבה עם החלאה הזה- גוסטב."

"גוסטב?"

"כן. הקקי הקטן הזה מדנמרק... אני חייב לומר לה כי היא במצב מנטלי עדין והוא ינצל אותה! מינית!"

בעודי תוהה מי כותב את המונולוגים הגרועים של גיא, הוא קם במהירות והחליף חולצה.

"לאן אתה הולך?"- שאלתי בהשתאות.

"למקום הזה, נו לווקס. אני חייב לעצור אותם! ואת חייבת לבוא איתי!"

"מה?? מה אני קשורה?"

"תקשיבי"- הוא התכופף לעברי והניח את היד על כתפי- "את חייבת לעזור לי! אני לא חושב שאני אוכל לעשות את זה לבד".

"אבל"..

"בבקשה! בבקשה תבואי איתי!"

"תקשיב אני חייבת לחזור הביתה"...

"עכשיו? באחת בלילה? איך תגיעי? בואי איתי ואח"כ אני אקפיץ אותך לבית.. נו בבקשה"- הוא ליטף לי את הכתף- "אני לא מסוגל"- והוא שוב התחיל לדמוע.

"אהה רק אל תתחיל לבכות שוב! בסדר, בסדר, אני אבוא.". וכך הפך גיא- הגבר האגדי לחתיכת סמרטוט ספוג בדמעות. איך נפלו גיבורים.

עשר דקות אח"כ כבר היינו שם. גיא הכיר את הבעלים אז נכנסנו בחינם. זו הייתה מסיבת השקה של משהו. המקום היה דחוס בתל אביביים ממותגים ומסטולים מקוקטיילים. אני כמובן נראיתי מגוחכת בין הברנז'ה  הזאת, עם תיק הגב שלי והג'ינס. גיא סחב אותי פנימה אל תוך לב המועדון ונאבדתי בין העשן הדחוס, גליי האנשים, הזעה והמוזיקה. הסתובב לי הראש והכל הרגיש כמו הזייה או חלום. "גיא- אני לא מרגישה טוב"-מלמלתי. אבל גיא כבר לא היה לידי. לשווא חיפשתי אותו בין ההמון. לבסוף מיואשת, עצבנית ומתה מחום גררתי את עצמי לכיוון השירותים. לפחות שם אוכל להירגע ולחושב איך לעזאזל אני מגיעה הביתה. ואז פתאום נכנסתי חזק במישהו. "היי תסתכלי לאן את הולכת"- שמעתי קול מוכר מעליי. הרמתי את המבט והייתי בהלם. שמעתי את עצמי מגמגמת:"מה אתה עושה כאן?!?" זה היה.....................

צינית