מזכירה לנצח

הספה הייתה אדומה. כלומר אם אפשר לקרוא לפס הפלסטיק הזה ספה. כשהתיישבתי זה חרק בעוצמה כאילו שהצליל המביש הזה נבע ממני. זה היה משרד קטן, מעוצב במינימליזם בארוקי. המזכירה שקיבלה את פניי הייתה שמנה, רוסיה, מאופרת מדי ומפוחדת. "אני בעוד כמה שנים"- חשבתי ... 5 דקות אחרי נכנסה עוד מעומדת ואחריה עוד ארבעה כאלה. נקבות מזנים שונים, אחת מסריחה מסיגריות, אחת עם פסים בשיער ובמכנסיים, בחור אחד עם חולצה מכופרת ועוד.. כולם חיכו לו. לראיון. המקום היה משרד פרסום המתמחה באופנה. עשה רושם שכולם של הומואים חוץ מהמזכירה הרוסיה. לכולנו קבעו ל-4. בזיון. הרגשה של מסחרה. יש מאות כמוך. את כלום. חיכינו 40 דקות! לבסוף כבודו החליט להתחיל בראיונות.

הוא היה מפותם וגיי כמובן. הייתה לו ספה כסופה במשרד ושוב סגנון ברוקי מינימליסטי שעושה חשק למות. מנהל הקריאטיב הנהדר במשרד שבו אני עובדת היה שופך את מעיו בגועל....

אבל הראיון לא התחיל. הוא דיבר בטלפון. אח"כ התכתב בסמס. אח"כיצא לדבר עם המזכירה השמנה. חזר וסוף סוף התיישב מולי על הכסא עור הלבן הענק שלו. לאחר עיון קצר בקורות חיי. הוא שאל : אז את יודעת מה זה הפקות נכון? הנהנתי. אח"כ שאל איזה שכר אני רוצה ומתי אני יכולה להתחיל. ולאחר תשובותיי הקצרות והמפוחדות הוא שלח אותי לשלום.

שמעו אני גרועה בדברים האלה. ברצינות. אני חושבת שאשאר מזכירה לנצח. לעזאזל תואר מצטיין (מזדיין) לעזאזל שהפקתי פרסומת לטלוויזיה וקטלוג אופנה. לעזאזל הכל. אני אחיה מתיוקים, ממענה טלפוני, ומליקוק תחת לבוסית שלי.

כשיצאתי משם נורא רציתי לבכות.

אח"כ חשבתי: נו טוב יש סקס הלילה. הרמתי את הראש וחייכתי.

צינית

מתיחות לשחלות וגם קפה ויאנטמי

היום הלכתי בפעם הראשונה לשיעור יוגה.. מוזר, תמיד ראיתי ב"יוגיסטים" עוף מוזר.. אפילו היום כשניסיתי להסביר בסינית לחברי מהכיתה מהי "יוגה" – כי כנראה השם לא אמר להם דבר, עשיתי בהקצנה תנועות לועגות למדיטציה: חיברתי אגודל ואצבע שלישית (והפעם באמת בתום לב, כבר שכחתי איך קוראים לה... קימצה? אמה? שפרה? בלהה?) ועשיתי קולות של "האממממממ הארי קרישנה...." בסוף הם הבינו חחחחח..

לא יודעת בכלל איך הגעתי לשיעור יוגה, בכלל רציתי משהו יותר אקטיבי, כמו טאי-צ'י או משהו דומה, שאוכל לכסח את הזכרים שמגניבים אלי מבט, או לחילופין לכסח את הנקבות שבטח מחדדות כבר ציפורנים לנעוץ בחזק שלי (חכו, חכו....)..

הגעתי לשיעור רגוע, צלילי טבע מתנגנים ברקע, קול המים המפכפכים- בטח במעין טבעי שנבע לו במעמקי הג'ונגלים, היכן שהציפורים מצייצות, היכן שגר זאב עם דולי, הפרפרים מפרפרים להם בצבעוניות.. זהו? נרדמתם?

למורה שלי יש שם אנגלי: סטארס, מורה אחרת – מישראל כבר הזהירה אותנו שהסינים ובעיקר הסיניות בוחרים לעצמם שמות אנגליים מוזרים – לרוב, שמות של כלבים: לאקי, לוסי, אליס, ולמורה שלי כמובן, קוראים "סטארס".. (לא, אין כאן "חומי" ו"דובי כלב נאמן")..

האמת שהיא באמת חמודה, אפילו מזכירה את אחותי הקטנה ואני חושבת שאולי זו תחילתה של חברות חדשה..

למרות שקצת קשה להבין בסינית איך אומרים מדיטציה, שאיפה, נשיפה, ירך פנימית, מתיחה וכו'.. אבל אם כבר כלבים, אני עדין לא כלב זקן – מסוגלת ללמוד תרגילים חדשים.. גם אם זה אומר לפסק את רגלי כמו פרח בשיא פריחתו, לנשום דרך הבטן ולהמתח למעלה עד שהשחלות שלי יצעקו הצילו (והן צעקו, שמעתי..)

בסך הכל, השיעור נגמר בלי שלמדתי תנועה אחת ביוגה, השרירים שלי, כך אמרה הכלבה, אה סליחה, המורה שלי "מאוד קפוצים", "שרירי הירכים אינם מחוזקים" (המממ אף פעם לא חשבתי על זה...) "צד שמאל אינו מאוזן עם צד ימין" ואני צריכה לעבוד על הגמישות שלי (בכיף! בכיף! בכיף!)..

עוד אשוב אליך סטארס, ועוד אראה לכל המחוגות בעולם איך עושים זווית כהה!!

זהו, סופו של סמסטר אחד מתקרב.. לא יאמן איך הזמן עובר מהר "כשנהנים" – ת'כלס עם כל המרירות והבכי שסבלו דפי הבלוג, ואתם קוראים יקרים שלנו, באמת נחמד לי כאן.. אני עדין עויינת את הסביבה, אבל עוד מעט זה גם יעלם..

כנראה שאווירת סוף קורס (אס"ח? מה אני מבינה, עשיתי שירות לאומי..) יש גם בטאיוון. החבר של הבחורה הויאטנמית שלומדת איתי בא לבקר אותה השבוע ( L) ואיתו הוא הביא קפה מבית היוצר של הנוי (כאילו בירת ויאטנם?!? סתםם גם אני עשיתי חיפוש בגוגל...) הסתחבקנו עם המורה, צחקנו בבדיחות שכנראה לעולם לא אבין את משמעותן ושתינו קפה כמיטב המסורת – היה תענוג!

זהו, עוד יום נשרף, לפחות כאן מטאיפיי..

נשיקות לכולם..

סינית