זה כמעט חצי שנה שאני חיה כאן בהזנחה גמורה של עצמי, שיערות ברגלים שצמחו פרא והגבות שנראות כמעט תמיד כגבה שחוברה לה יחדיו..

והנה שבת אחרונה בגולה, עשיתי לי מניקור, מרחתי לק וקישטתי כמיטב המסורת, ניקיתי גבות ושפם, עכשיו רק חסר שיבוא החזק...

ביום ראשון אני טסה לפגוש את המתוק שלי באיטליה, אז אל תפריעו בבקשה, וטלפונים רק במקרה ותשמעו את פעמון חמורו של המשיח. אבל לפי מה שאני רואה זה לא הולך לקרות  מתישהו בקרוב..

למרות שאני ככ שמחה לעזוב או יותר נכון שמחה לחזור נראה לי שיהיה פתאום מוזר לשמוע אוטו גלידה ולא לרוץ החוצה עם שקית האשפה, מוזר שקיסמי אוזניים יהיו רק עוד קיסמי אוזניים ללא קשר לכמה ימים נשארו לי כאן, מוזר שתה יגיע בלי חלב בתוכו ומוזר שאפקח את עיני בבוקר אראה אותו ישן לצידי, ולא אצטרך לחזור לישון כדי שדמותו לא תעלם..

אמרו לי, מאז שעזבת הכל השתנה כאן..

וזה מחמיא לי האמת,

אבל הנה אני חוזרת לעשות קצת סדר..

נשיקות לכולם..

סינית