זהו זה קרה.

אחרי חודשים ארוכים של צירים, אינספור פרסומות וכמה חולצות לא מחמיאות של צביקה הדר- נולדה עוד כוכבת!!

מה שמדהים אותי בתוכנית הזאת, תוכנית הדגל של קשת , היא היכולת שלה  להכניס את השונים בחברה שלנו כל כך לבפנים, עד שהם הופכים לנציגיה הגאים. או במילים אחרות -if u can't beat them-join them

העונה, יותר מכל עונה אחרת, הצליחה כוכב נולד להכניס דמויות ססגוניות וקיצוניות לראש רשימת התודעה הלאומית.

הדבר קרה בהדרגה במהלך השנים. ראשית, החלפתה של ריקי גל במרגול - הכנסת נציגה מעדות המזרח למעוז האשכנזי, שברה את הניחוח האלטיסטי שנדף מהתוכנית. שנית, הכנסתו של גל אוחובסקי- נציג הקהילה הגאה נתן ,עוד פוש לרוח הסובלנית ונקנח בדנה אינטרנשיונל- שנכנסה סופית לקונסנזוס הישראלי. נבחרת השופטים העונה נראתה כמו קרנבל והבגדים המגוחכים בהם הלבישו את צדי, דנה והמאסטרו , שלא לדבר על רפליקות נוסח "אני מתעלפת" הפכו אותם לחיקוי של עצמם.

ולא רק השופטים הם האאוטסיידרים שהפכו לנציגי הקונצנזוס. הרי גם המנחה עצמו התחיל בתור קומיקאי חתרני - ז'וז'ו ועם השנים החליף את המונולוגים השנונים שלו בהקראת זוכים ממעטפה.

לא פלא אם כן, שלגמר הגיעו אנשים ששונים כל כך מהנוף הישראלי המצוי. מיי פיינגולד אדומת השיער הצרחנית וולדי הרוסי, הספק הומו ששר מזרחית. לא נשכח גם את מורן- כן כן עיוורים גם יכולים לעבור מסך אפילו בפריים טיים ואת חובי סטאר- תופעה בפני עצמה שגרמה לכל עם ישראל לדפוק מרפק אל מרפק וללחוש בלהט:"חובי סטאר"!

אל תחשבו לרגע שאני לא בעד כל האנשים האלה.  אני ממש בעדם. אני רק קצת חוששת לשלום המסר שהם רוצים להעביר. שמא קשת תשמיד עוד כמה דמויות מרתקות כמו ז'וז'ו חלסטרה. כי ברגע שהם שם בערוץ 2 הם מתמתנים, הם שוכחים את עצמם והולכים לשחק בטלנובלות או להנחות תוכניות מטופשות. כסף גבירותי, כסף

הזכייה של רוני דלומי מוכיחה שלמרות המגמות החדשניות והסובלניות, האשכנזיה הצפונית החמודה עדיין תנצח.

זה לא שאני לא מפרגנת לה. אבל בחייכם! האם באמת יש לה קול טוב יותר משל ולאדי? היא מרגשת יותר ממורן? היא מגניבה יותר ממיי? היא מסוגל לרקוע במרפקיה וללחוש בלהט:"רוני סטאר"?

ממש לא.

פשוט זה הרבה יותר נוח לראות אותה שם. במקום הראשון. זה מרגיע אותנו. אפשר לישון בשקט

לפני שאסיים , אני רוצה לציין לטובה את ההופעה של ישראל בר און. כן כן תגידו הגבר האשכנזי וכל זה. הוא מסרב להתבגר וזה הופך את השיר שלו "אני מצהיר בזאת" למתוק ואותנטי.

מה זה אותנטי?

צינית

טוב די חייבים, חייבים לכתוב על משהו.

כאילו עבר כבר יותר משבוע מאז שכתבתי פוסט.

אהמ ובזמן האחרון רק אני מבין כל צוות הבלוג הזה טורחת לעדכן ולשמר את אחרוני המעריצים...

כן, כן כי היו זמנים שבהם היינו זוכות לכמות מטורפת של יותר מ-40 תגובות ועכשיו אני חולבת בקושי 12...

אז על מה אכתוב את הפוסט השבועי? ובכן, ביום חמישי האחרון, מצאתי את עצמי בבליינד דייט הזוי. לבחור קראו תומר. הוא היה נמוך ועם שיער מוזר ודיבר הרבה. ישבנו באיזה פאב אפל שממש לא מתאים לדייטים ראשונים, אבל מתאים כנראה לבליינד דייטים כי חשוך שם ויש עשן סמיך ולכן פחות שמים לב לכיעור של הדייט שלך. תומר לבש מעיל בצבע ירוק דהוי ושתה בירה. הייניקן. אני לא הפסקתי להביט בשעון בעצבנות. לא היה לי מושג מה אני עושה שם. תומר בירבר משהו על הטיול שלו להודו ועל הכלב שלו שמת ומשהו על דוד שלו שהיה מוכר בפיצוציה. כעבור חצי שעה כזאת, של אי נוחות ושיעמום, הודיתי לו בנימוס מזוייף ואמרתי שאני צריכה להגיע לבית. הוא רצה להסיע אותי, אבל מחיתי בתוקף ושיקרתי שאני גרה ליד.

כך נותרתי לבדי באיזור חשוך ומעופש בת"א. היה נורא קר. אפילו לת"א. הרחוב היה מלא בטיפוסים מוזרים ונקבות שממש נראו כמו זונות. לא יכלתי שלא להתחיל לרחם על עצמי כהרגלי ולמנות את כל הסיבות שבגללן אני מסכנה. ותאמינו לי יש הרבה. המון.

ואז זה קרה. ראיתי את גיא. גיא היה הגבר האגדי שלמד בקורס המקביל. הוא היה משגע. גיא עבר על פניי בטייפון שלו, ואח"כ האט ועשה פרסה. נתן לי את החיוך הזה שלו שממיס קרחונים. כעבור רבע שעה היינו אצלו. הוא גר בדירה דחוסה ומעופשת ליד אבן גבירול. הוא לא הדליק את האור, רק את המנורת שולחן והכין לי תה ממש חזק ומגעיל. טעמתי קצת ולא שתיתי. בזמן שהוא העמיד פנים שמסדר את הבלאגן, מה שהיה חסר סיכוי מלכתחילה, פשטתי בזריזות את המעיל והסוודר והלכתי לסייר בחדר השינה שלו. גיא ניגש אליי מאחור והרגשתי איך ה.......................................

א. ביום חמישי בכלל לא הייתי בת"א אלא בחולון..

ב. אני לא יוצאת לבליינד דייטים.

ג. הדירה של גיא בכלל לא מעופשת.

אבל תודו שאני יכולה לכתוב רומנים של עקרות בית נואשות...

צינית

בזמן האחרון ממש אין לי במה לשתף אותכם מעריציי הנאמנים. חוץ מהחתונה הקרבה של חברתי (יום ד'!), חוץ מהאבטלה, חוץ מכאבי הביציות, באמת שאין חדש תחת השמש.

לכן אין ברירה, אלא לרדת לזנות ולכתוב על המערכת הפוליטית. לאחרונה מה שקורה במדינה שלנו דומה לאופרת סבון ממוצעת משנות השבעים בארגנטינה: דרמות, פרידות, בגידות, איחודים מחודשים ועוד הרבה פעילות דוחה שלא עושה טוב למעיים.

כולם שואלים אותי :"למה את מצביעה?". האמת, שכל 120 יושבי הכנסת, לא מעוררים בי אהדה או אי-סלידה. אידיאולוגיה זהו מושג מיושן עוד יותר מאופי ומצפון. ייתכן אף שאידיאולוגיה היא משהו שמעולם לא שיחק תפקיד אמיתי בהסטוריה. היא רק מסווה למטרה האמיתית של כל המערכת. ומטרה זו, היא המהות שמזיזה את הכל. עליה עושים בחירות גורליות, עליה ניצולים ומתים. היא זו שמניעה את כל הגלגלים, משמנת את המכונה הפוליטית, החברתית, הפרטית. וזהו גבירותיי ורבותיי: ה כ ס ף !!

ראיתי פעם סרט על חוקרת פרטית ("ורשבסקי") שאמרה שהעיקרון הראשוני לפתרון כל תעלומה הוא: "לך בעקבות הכסף". ונוכחתי לדעת שהעיקרון הזה עובד ב- 99% מהמקרים (הייתי אומרת 100%, אבל אני לא רוצה לבאס את המאמינים שבכם). בכל פעם שאתם שואלים את עצמכם: למה? למה שלי יחימוביץ' הצטרפה לאיש השפם? למה שרון הקים מפלגה משלו? למה החזירו שטחים? למה פיצצו מטרות מחבלים? למה שיחררו אסירים?...לכו בעקבות הכסף. ואני שמה לכם כסף ששם תמצאו התשובה.

אבל גם אם הייתה אידיאולוגיה, אם היו פעם ערכים כמו שוויון, חירות, חופש הפרט ושלל זכויות שונות ומשונות, אין שום קשר בין החיות המוזרות האלה לפוליטיקה, לכנסת, לבחירות. כאן, אין ספק שהכל עובד על אינטרס אישי (כאמור, כספי לרוב) והדבק לכיסא מעולם לא היה חזק יותר.

כשאני רואה את העובדות בשטח: גמגומים פתטיים באנגלית של איש השפם (שהיו מיועדים לרבין ז"ל שבטח התהפך בקברו), כוכבי פרפר נחמד מצטרפים לעבודה (אין מה להוסיף על זה!), "רק סילבן יכול" (לסבול את ג'ודי)? וכו' וכו'... אין לי ברירה אלא להתגלגל בצחוק היסטרי. ויש גם את אלה שאומרים לשים נייר טואלט בקלפי. לא חבל על הנייר טואלט? (בייחוד אם זה נייר טואלט "לילי")...

אז אין לי מושג למה אני אצביע, אבל בואו נסיים בנימה אופטימית זו. עד כאן התובנות שלי לגביי הפוליטיקה.

המשך בוודאי יבוא....

עד אז, לכו בעקבות הכסף. 

צינית