והנה כבר היה נדמה שחיי קיבלו תפנית חיובית מאוד, דייט לוהט עם הרווק, סט סאטן מפנק, חודשים בחדר-כושר מראים את אותותיהם, באמת החיים יפים.. אבל היום, נגמר הפיקניק.. היום, אלפי המוני ומליוני סטודנטים התחילו את שנת הלימודים, ועיננו כבר יבשו מדמעות..

בעוונותיי גררתי את התואר שלי, ואני כבר שנה רביעית באוניברסיטה. איזה סנדוויץ' עוד לא קניתי, באיזה שולחן משולחנות הספרייה עוד לא נרדמתי, אפילו הנוף המדהים של חומות ירושלים וכיפת הסלע המשתקפים מחלונות הכיתות כבר אינו מרגש אותי.. באין אונים זרקתי לתיקי דפדפת אחת, עט כחול, עט אדום וכיוונתי את פעמי למעוז ההשכלה הגבוהה בירושלים..

והנה אני יושבת בשיעור הראשון לשנה מבורכת זו, וכבר משתעממת וכבר מתרעמת. הסטיגמה על החיים הסטודנטיאלים בה הסטודנטים, אם במעונות ואם בדירות מצ'וקמקות שזה עתה שכרו חיים להם בגן עדן קטן, לומדים ביום ומזיינים בלילה.. אה, כן, סליחה על המילה הבוטה אבל הסטודנטים לא מפסיקים לזיין גם בשעות היום.. כשהקשבתי לכל מיני התפלפלויות של התלמידים עם המרצה לא יכולתי שלא לדמיין כיצד הזעקה שלי: "תפסיקו לזיין את המוח!!!" מרעידות עוד כמה אבנים בכותל. כאילו, מי שסיים תואר, אפשר בכל מאת האחוזים להיות בטוח שהוא סיגל לעצמו את היכולת להגיד את הברור מאליו בלי לומר את הברור מאליו, לשאול שאלה כ"כ ארוכה שאף אחד כבר לא זוכר מה הוא שאל, ולהצליח להביא את הלשון שלו להיות כ"כ רחוקה עד שהוא מלקק למרצה את התחת ועוד ממקום מושבו (לשימושים אחרים, זה לא המקום...) כמה פלצנות במקום אחד!! די לא יכולתי לסבול את החרפה ויצאנו להפסקה..

והנה, בדשא יושב לו הבחור שמשנה א' אני כבר מתכננת את חתונת הכסף שלנו, מנופף לי לשלום... ואז כאילו סיגלו להן רצון משל עצמן התעופפו להן הביציות שלי ועטפו אותי בחום שכה היה חסר באותו הרגע בירושלים הבירה.. ממש לא ברור! כאילו רצו לנצל את ההזדמנות האחרונה שלהן לפני שהן נכנסות לשינת החורף שאלוקים יודע מתי יצטרכו אותן בפעם הבאה והן התחילו לפעול, והנה בחור אחר, מהעבודה קורץ לי עין..

והנה אני יושבת כאן וכותבת את קורותיי היום, וחושבת, שלימודים גם אם קשים, אינם כה נוראים, כשיש עם מי (רצוי זכר) להעביר את ההפסקות בדשא...

סינית

גל התגובות שסחף את הבלוג שלנו (שיא מטורף של 25 תגובות, נכון לרגע זה), הוא חוויה אמביוולנטית בשבילי.

מצד אחד, כולי התרגשות, חלחלה, זרמים בכל הגוף וממש היסטריית חושים, לנוכח פופלאריות כה רבה של הבלוג שלנו! תחזיקו אותי!

מצד שני, גי'זס, סנטה מריה, תירו לי בראש! אני לא מאמינה, שאחרי כל הפוסטים המרתקים באמת שכתבתי, לא זכיתי למספר כה רב של תגובות! אני לא מאמינה, שאחרי שחלקתי עם כל הקהילה הוירטואלית מידע בנושא מצב הביציות שלי, שנאתי לשי פרידמן, הרצון שלי למות בחורף ועוד כל מיני מטעמים אישיים ואינטימיים ביותר, לא זכיתי לפופלאריות כזו! ולמה? למה?

כי אני לא יצאתי לדייט עם הרווק, בניגוד לחברתי הסינית שכן עשתה כך! (האם גם פה הכל קשור לכישלון שלי למצוא זכר?!)

ולפניי שנמשיך בואו נסגור את הנושא אחת ולתמיד, בסדר? כן, כן, כן, הסינית זאת האישה המהממת הזאת עם השיער הארוך, עם השפתיים החושניות, זאת שכולכם רוצים להלל ולשבח ולהקים לה מקדש קטן בביתכם ולעלות מנחות לפאר את שמה. כן, זאת הסינית המדהימה שפתאום כ-ל הקהילה הוירטואלית מאהבת בה! בסדר? יופי!

עכשיו לעניננו, ההתפתחויות האחרונות מוכיחות שכל מה שצריך בשביל בלוג מוצלח הוא לספר על חוויות שיטחיות שהעברת עם בלונדיניות, נקבות שופעות חזה, רוסיות, דרום אמריקאיות, חיות, מתות ובועטות... או... לצאת עם מי שעשה את כל הנ"ל לדייט יחיד ולגרום לו להזכיר אותך באור חיובי בבלוג שלו. אמרתי להזכיר? התכוונתי להזקיר! ושלא תחשבו שאני לא מפרגנת! אני מ-פ-ר-ג-נ-ת!

טוב, אני אסיים כאן. באמת, אין שום טעם שתיקראו את הפוסט שלי, שתגיבו לדבריי או שבכלל תזכרו מי אני. אני פשוט אתפגר לי כאן, אולי אמחוק את עצמי מהתמונה עם אביעד קיסוס ובכלל עדיף שאיעלם לעד ולנצח נצחים מעל פניי היקום.

אני יודעת, אתם שומעים את מה שאני אומרת וזה נשמע לכם כמו: אוי אוי אוי וכו' וכו'

יופי, ממש מזיז לי, בסדר. עכשיו, אם תסלחו לי, יש לי עוד רבע לב לאכול (זה על משקל רבע עוף)...

צינית

אוי, אפוקליפסה עכשיו, הצינית כבר התריעה על בואו הקודר והמדכא של החורף. אין ברשותי שמיכה ורודה להתכרבל ולמרר על מר גורלי ובנוסף לכל הצרות אימי היקרה תפרה לי מצעי סטן בצבע אדום יין חושני שכעת משנפרדתי מהחבר שלי, אין שום פוטנציאל עכשווי למצעים הנעימים והמפתים..

אז חורף, אין שמיכה ורודה, אין חבר והרבה סיבות להיכנס לדיכאון.. אבל הנה החלטתי לקחת את גורלי בידי, לא לשקוע בביצות טובעניות, שהרי לאחר שהשלתי מעל עצמי קילוגרמים רבים, חבל להיכנס לדיכאון ולעודד עצמי בגלידות ושוקולדים... מה שגם יעיב על מציאת פתרון לביציותיי בעתיד הקרוב...

רצה המזל ונקרה בדרכי הרווק המבוקש ביותר בת"א, שמכל בנות ישראבלוג, בחר דווקא בי כדי להעביר ערב נעים וקריר בירושלים.. אלו המכירים אותי בוודאי לא יבינו כיצד העזתי להיפגש עם אדם שאיני מכירה כמעט ואפילו, רחמנא ליצלן, ההיכרות נסבה על שיחה קצרה במסנג'ר, ופוסטים רבים מלאי זימה ותל-אביביות בבלוג שלו שיגרמו (ואולי גם יגמרו) לכל ירושלמי טוב להעלות סומק...

נפגשנו, כמובן שהוטל עלי צו איסור פרסום על פרטי האירוע, אבל אני חושבת שהרווק סיכם זאת בצורה טובה למדי, אז אני אתן לכם ליהנות ממנו.. ומה שיש לי לומר, שמוזר אבל להיפגש עם בחור אחר היה נדמה לי רחוק מאוד מהמציאות שלי, אבל הנה אנחנו יושבים באוטו, מטיילים ברחובות ירושלים וזה הכי טבעי וכיף שאפשר..

עוד לא תמו כל פלאי באותו היום כי אז הלכתי למסיבת צאת "שמחת תורה" של דוסיבות.. אם הצינית לא תעמוד בזה היא בוודאי תכתוב על זה פוסט משל עצמה (שוב), אבל שם הכרתי עוד בחור, ובחורים אחרים שנעצו בי את עיניהם ובטח רצו לנעוץ בי גם את ציפורניהם (נו, מה חשבתם?!) ורקדתי ופיזזתי על רחבת הריקודים..

אחח, כמה טוב להיות אישה:)