חיי כהיפית מטונפת.
''גם כשזה אתם, זו תמיד אני'' |
| 3/2012
משענת.
באמת שזה התחיל ממשהו קטן.הייתי אצל סבא וסבתא שלי ואבא שלי הסיע אותי לשם.לפני שיצאתי מהאוטו הוא אמר לי לעשות את החלק הבא בעבודת השורשים שלי.אמרתי לו שאני אעשה אותה...ושכחתי.באמת שכחתי! לא התעצלתי ולא העלמתי עין פשוט-שכחתי.קורה לא? ואז כשהוא הגיע ושאל אותי אם עשיתי את זה אמרתי שלא ובאמת שהצטערתי ואמרתי ששכחתי...ואז הפנים שלו התקשחו והוא אמר לי-בואי. יצאנו למכונית והוא פתח את הפה ופשוט...רוע זרם משם.רק רוע.ואני לא מדברת שההורים שלכם מדברים איתכם על לימודים וצועקים ומאיימים...הוא אמר לי דברים שלא יכולתי לשמוע.הוא אמר שאף אחד לא יקבל אותי לבית ספר שלו אם אני אמשיך להתנהג ככה ושאני לא שמה זין (כן הוא אמר זין...)על הלימודים ושאולי נשלח אותי ישר למלצרות כי זה מה שאני אהיה בכל מקרה אם אני אמשיך ככה ואז הוא אמר שזה יחסוך לי וזמן ולו כסף.כל כך נעלבתי.הוא התייחס אליי כמו שמתייחסים לכישלון מהלך-מישהו שאתה ממש נגעל ממנו ולא רוצה להיות כמוהו.זה היה כאילו הוא ייעד לי את הכישלון מראש-וזה אחרי שכל כך השקעתי וקיבלתי 75 במתמטיקה שבדרך כלל אני מקבלת 60 ואחרי שהתאמצתי כל כך לשפר את הציונים שלי בהיסטוריה ותנ''ך שבמילא היו טובים אבל הוא רצה עוד.אחרי כל זה הוא פשוט התייחס אליי כמו ערימה של זבל.הוא שאל אותי מה לעזאזל אני עושה שם? משחקת בגולות?! כלכך נעלבתי.עד לנפש שלי זה הגיע.ובדרך כלל לא מגיעים לי הרבה דברים עד הנשמה כי למדתי להתגונן מזה (כיתה א-ד=חננה!!) אבל הפעם זה הגיע עד לשם כי לא הייתי מוכנה לזה בככל...שתקתי כל הדרך אבל כשהגעתי לחדר פשוט...בכיתי.לא שלטתי בזה אפילו.אבא שלי,המשענת שלי שתמיד כלכך חזק וטוב להישען עליו,סובב לי את הגב והפיל אותי.ברור שאחרי שהפסקתי לבכות חתכתי איזה 50 חתכים....אני כזאת מטומטמת!! למה אני לא מצליחה להפסיק למה?
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשת האמצע.