חיי כהיפית מטונפת.

מה יש להגיד עליה? בן אדם מדהים, משוגעת על כל הראש (במובן הטוב לא בקטע של תרופות וזה...) פעילה לשלום בין ערבים ויהודים,מורה בבית ספר מעורב של ערבים ויהודים לזמן מה... חולת טבע, שונאת איפור, שונאת ג'ינס (תמיד ניסיתי לקנות איתה אבל היא אמרה שהם לא נוחים לה...) מאוד רוחנית ויודעת להקשיב,טובה בלתת עצות והחיבוק שלה גורם לך להרגיש שהכל יהיה בסדר. כל מה שאימא צריכה להיות....חוץ מדבר אחד: היא מתה. לפני שנתיים אימא שלי החליטה שהיא רוצה לבלות את חופשת פורים בדרך קצת שונה. אז היא נסעה למנזר מבודד בטבע ויום למחרת,אחרי שהיא הגיעה,היא כנראה יצאה לטיול...שם חיכו לה או סתם היו שם,שני אנשים ערבים שהחליטו לרצוח אותה בגלל האמונה שלה. אירוני לא? היא הייתה פעילה למען השלום וההרמונייה בין יהודים לערבים והיא נרצחה בפעילות שהוכיחה בדיוק ההפך. עברו יומיים עד שמצאו אותה...בימים הראשונים הייתי בכלל בשוק. התנתקתי מהסביבה וחייתי בתוך עצמי. אחרי חצי שנה או שנה התחלתי לחתוך.כאילו הכאב הפיזי הסיח את דעתי מהכאב הנפשי. באותה תקופה הרגשת הבינוניות שלי התחילה לכרסם בתוכי.אימא שלי תמיד אמרה לי שאני מדהימה ושנולדתי לזרוח. וכשהיא נעלמה אבא שלי היה מכונס בתוך עצמו ואף אחד לא היה שם... כל הזמן רצו לדבר איתי על זה.לפתוח לראות לחפור. אני רק רציתי שיעזבו אותי בשקט וייתנו לי להתמודד עם זה...ואם זה לא היה מספיק הייתה גם את כל תשומת הלב מהעיתונים.סיפורים מרושעים ונוראיים על זה שהיא סיימה את חייה בכוונה. הייתי בשוק מזה...איך אתם מעיזים להגיד שאימא שלי התאבדה? היא הייתה מאושרת כל הזמן. התקשרו אלינו כל הזמן ורצו לראיין אותי... היו גם טלפונים מהאנשים שלא ידעו. עדיין מתקשרים אלינו לפעמים ושואלים: אפשר לדבר עם נטע? וגם היו האנשים בבית ספר...אני זוכרת שהגעתי לבית ספר אחרי שלושה ימים שלא הלכתי ונכנסתי לכיתה.ברגע שנכנסתי כולם בהו בי בחשש...לא ידעו מה להגיד לומר או לעשות. זה היה שיעור עם היועצת...התיישבתי על הכיסא וניסיתי לגרום לכולם להפסיק להסתכל עליי. היועצת אמרה לי משפט אחד שאני זוכרת שנורא עצבן אותי:''את עוברת תקופה קשה כרגע''.שנאתי אותה על חמש המילים האלה. כלומר,מה את אומרת?! אני חושבת ששמתי לב לבד!!

אחר כך הלכתי הביתה...אי אפשר לתאר בכלל את התחושה הזאת.דמיינו שקורעים לכם את הלב מתוך החזה תוך כדי שמנסרים אתכם לרצועות בשר דקות ודורסת אתכם משאית תוך כדי שמטגנים אתכם בשמן עמוק ורותח... עכשיו תהפכו את הכאב הזה לכאב רגשי.אם הצלחתם,יש לכם מושג לא רע איך הרגשתי ברגע הזה.שסיפרו לי שאימא לא כאן יותר.זה לא ממש ככה,אבל דומה.