חיי כהיפית מטונפת.

נמאס לי כל כך.

נמאס לי לריב עם אבא שלי עם כל שטות קטנה כי הוא פשוט לא מסוגל לקבל אותי.

נמאס לי שכל החברות שלי לא עוצרות לשנייה אחת כדי לראות איך אני מרגישה.

נמאס לי שאני לא יכולה להגיד להן איך אני מרגישה,לשתף,לבכות,להוציא את זה מהמערכת.

נמאס לי להיות יתומה,שכולם מרחמים עליה ומתייחסים אליה כמו לפסל זכוכית שביר.

נמאס לי מהבלבול הזה,שאני רוצה בנות ובנים והכל הופך למערבולת.

נמאס לי להיות משעממת כזאת.

נמאס לי מכוח הרצון הכמעט אפסי שלי.

נמאס לי שאני צריכה לתת לכולם עצות,וככה אני פשוט מדחיקה את עצמי עד שהכל מתפוצץ על

הזרועות שלי.

ונמאס לי,יותר מהכול,שאני לא מסוגלת לשנות אף אחד מהדברים האלה.