חיי כהיפית מטונפת.

אז..אני לא יודעת אם אתם יודעים אבל מי שקרא את הפוסט האחרון יודע שהייתי אמורה להיפרד מחבר שלי,ואכן נפרדתי,אבל זה לא היה קשה כמו שציפיתי.

האמת שנראלי שעמוק בפנים כבר חיפשתי תירוצים להיפרד ממנו,ופשוט לא רציתי לשחרר כי באמת היינו יחד יותר מחצי שנה ואהבתי אותו מאוד....בכל מקרה גייסתי את כל האומץ ודיברתי איתו,מסתבר שהוא הרגיש אותו דבר ונפרדנו בחיבוק,ונמשיך להיות ידידים טובים (: הצד החיובי:עכשיו אני אוכל לרייר על חתיכים בלי רגשות אשמה להלהלהלה (ריור ריור ריור)!

אז עכשיו רק נותר לי להתגבר על בדילי הרגשות הקטנטנים שנותרו לי אליו שבעצם הם לא ממש רגשות הם רק תופעות לוואי של קשיי השחרור והפרידה ממנו..יהיה טוב XD

בכל מקרה,צום קל לכולם וגמר חתימה טובה!\