חיי כהיפית מטונפת.

בשילי,החוויה של הסקס הראשון עוד לא התממשה,

ולפעמים,יש רגעים שאני לא רוצה לקיים יחסי מין בכלל.

כלומר,כל יום יש ידעה בעיתון על בלגן בגלל היריון נעורים.

הסיפור הטרי ביותר הוא הזוג שרצה להתאבד כתוצאה מהריון,

זה נגמר בכמעט התאבדות ובילדה שתלד ילד לאבא מת.

כשאני רואה דברים כאלה,אני פשוט רוצה להתחבא מתחת לשמיכה

ולא לצאת.ואיך אפשר בכלל לסמוך על עצמך שתמצאי את הגבר

הנכון,שלא ימעל באמונך,שלא מעמיד פנים כי הוא רוצה 

לשהכיב אותך,ושלא ינסה להתאבד יחד איתך,ושיתחשב

כמובן.איך אםשר להתחיל לחשוב על,אפילו בגילי,

איך אפשר לחשוב ולהשלים עם העובדה שעוד כמה שנים תיכנסי לעולם הזה,

ותצטרכי פשוט לסמוך על עצמך ועליו ששום דבר לא ישתבש

אחרי או בזמן קיום יחסי המין?כלומר,ברור שאני חושבת 

על זה ולפעמים גם רוצה...אבלאיך

אפשר,בעולם שכולו שקרים,לסמוך על מישהו ברמה כזאת?

ואני אפילו לא יודעת עם מי אני אשכב,בת או בן!

אז נקודת המבט שלי כרגע

על סקס,כרגע,היא מפוחדת,וחשדנית.

והיא תישאר כך עד שמשהו ישתנה,

ואני אלמד לבטוח.