חיי כהיפית מטונפת.

מסרבת להיות כמו כבשה בעדר,

לא מיוחדת.

אני מסרבת להיגרר אחרי הטרנד המטומטם הזה בישרא,

שצריך להיות עצוב כדי להיות מוצלח. אני מסרבת להתאים את הדעות שלי

לבלוגרים הבוגרים של ישראבלוג רק כדי שלא יגידו משהו.

אני מסרבת לכתוב רק דברים דכאוניים כדי שהפוסט ייצא ''ספרותי''.

אז אני מסרבת,לכל הטרנד המטופש של לשמוח זה פאסה.

אז כנראה עכשיו,יירדו לי כמה קוראים (כי בואו נודה בזה,כותבת מאוד מוכשרת

אני לא.)אבל לפחות אני לא אצטרך לבוא למקום היחיד שאני באמת יכולה לפרוק בו,

ולא לפרוק,או להיות לגמרי בדיכאון רק כדי לכתוב פוסט.

וזהו (: