חיי כהיפית מטונפת.

לבכות בדמעות חמות וכבדות

שישטפו עוד שכבה של תמימות

מהפנים שלי.וההתייפחות

לא מאחרת לבוא בהתאם,

משתלבת יד ביד עם התנשפויות

שקוטעות אותה מפעם לפעם.

לבכות חזק,הרבה,עד שיש

הרגשה של ריק,כל כך ריק

ושחור ועצוב,שאת רוצה

לבכות עוד,אבל אין דמעות

יותר,המלאי שלך התרוקן,

אז את נשכבת על הרצפה

בתנוחת עובר ומחבקת את

עצמך ומתחילה לייבב,פשוט

לייבב,בלי דמעות,בקולות

של נשמה פצועה.