חיי כהיפית מטונפת.
''גם כשזה אתם, זו תמיד אני'' |
| 5/2017
אני בתקופה של געגועים לאימא שלי איכשהו זה נבלע בין כל הדברים ובתוך זה שאף אחד לא באמת מבין ועם החברים הלייט שלי אני לא יכולה להזכיר את זה בלי להרגיש שאני מעכירה את השיחה וגם עם החברות האמיתיות זו תמיד חייבת להיות שיחה רצינית כי זה נושא רציני אבל גם סתמי בשבילי חלק מהחיים שלפעמים מטפס במעלה הגרון שלי בפעימות כואבות ומאיים להישפך ולשרוף את כל העולם כולל אותי במיוחד אותי במיוחד כשאני שומעת וולווט אנדרגראונד כמו אהבלה ב2 וחצי בבוקר לעזאזל אני כל כך מתוסכלת ולא יכולה לשחרר מזה וככל שאני נאחזת יותר חזק זה יותר כואב בחזה שלי בגרון בזרועות בבטן התחתונה בגרון בגרון בגרון רצון לבכות כבר פעם אחת כמו שצריך פשוט להתרגל לבכי לתת לו לשטוף לא להרגיש שכל הזמן אני צריכה לשמור על עצמי למרות שזו האמת בוקר של השבעה אני בת 10 וכולם רוצים להיכנס אליי פנימה למשש ולבדוק ולחפור בציפורניים לנעוץ בנשמה רכה איכס תעיפו את הידיים המלוכלכות שלכם ממני תסגרו את הדלת ותשאירו לי בית מסודר לפני שאני מקיאה וזה לא מנומס להקיא על האנשים האלה כי הם באים לתמוך בנו אז אני פשוט משחקת בפיות של יודה שבעה ימים מספר טיפולוגי מה זה אומר בכלל ואבא לא עוצר אותי כי כולם רוצים לתת לי זמן להחלים כי אני צריכה כי מי יודע מה עובר עליה עכשיו מה עובר עלייך מתוקה את צריכה לבכות את רוצה לאכול את יודעת חיכיתי הרבה זמן שננהל את השיחה הזו הוא אומר ברקול רווי דמעות ואני נגעלת נגעלת נגאלת אני גאלתי את עצמי ועכשיו יש לכולכם חוצפה לומר לי שאני צריכה לשחרר את ההגנות שלי
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשת האמצע.