חיי כהיפית מטונפת.

סדקים כסופים נפתחים

על פניי ועל גופי

עירומה אני שוחה בנפשך

ומדי פעם מתגלה לי

נקודה משיקה בין גופי

לבינה

וכשהן משיקות

הנקודות

חיים פורצים מהן

מכתימים את הכסף

ועיניי נפערות

מעוצמת המפגש

בין נשמה לנשמה

עירום לעירום

אמנות האהבה

יושבים בחשיכה

אתה חוקר במבטך 

ופתאום רק הרגליים

קיימות

כשאני מנסה

לבעוט 

ולא לבכות

אני צריכה ללכת

אני אומרת בקול רם

אני לא משחקת 

זה לא היה חכם

שתי דקות

תשתי כוס מים

שתי דקות

אלה לא אותן ידיים

בחילה 

אני מרגישה כמו ענן. גבוהה, מסתכלת. הכל נראה כל כך קטן. הגוף שלי אוורירי ומפוזר, ברמת דחיסות שונה. כל רוח מניעה אותי, לכאן ולכאן. בינתיים, כולם מסתכלים, וחושבים שהכל בסדר. שאני יפה, מלכותית, נעימה, צמרירית. חלק רוצים בקרבתי, חלק מעריצים מרחוק, אך אין אחת שמסתכלת ורואה את האמת: שהרוח הקלילה קורעת את גופי לגזרים. השמים גדולים לי מדי. כחולים לי מדי. בכלל, אני תיכף מתפוגגת כולי והופכת ל

אוויר