חיי כהיפית מטונפת.

מפלצות צומי,זה דבר מציק לכל.

בואו נודה בזה,הצורך הבלתי פוסק

של תשומת לב,הנצרך דרך סטטוסים

כגון:''אוי איזה כלבה''(ברור שאותה כלבה תישאר אנונימית עד שכולם יתקפו אותו/אותה

בשאלות)''העולם חרא,בוא נתאבד''(בסוף יתברר שהוא/בכלל לא מדוכאים,רק

 שינחמו אותם) לא מאוד מובנים לי.אני לא מבינה את הצורך הזה,

לפרסם את החיים האישיים שלך, כדי לזכות בזרקור החברתי.

אם רבת עם חבר,אתה ואולי חבר קרוב צריך לדעת.

אם אתה רוצה להתאבד,באמת,כנראה לא תפרסם את זה ברחבי

הפייסבוק כי יבואו,יעצרו אותך,

לא יתנו לך. אלה סתם מניפלציות שנועדו לעורר את תשומת הלב,

ומעצבן שהם מצליחים כל כך! המוני הודעות ותגובות בנוסח''מאמי לצאטטט!!!!'' שלא

ממש מביעות דאגה לאדם,אלא יותר דאגה לרכילות,למה שקורה,למיץ העסיסי..

כמובן,שאם הבנאדם חבר קרוב (למרות שאם  יש אדם קרוב אליכם שכזה,אני

לא יודעת עם מי אתם מסתובבים...)

אבל אם זה אדם קרוב שאתם מכירים,

אפשר לגשת בשקט,בלי הודעות שמפרסמות את הדאגה המזוייפת,

אפשר להתקשר,לשלוח הודעה,או לשאול פנים אל פנים.למה צריך להחצין את זה כל כך?!

 וכמובן,

בל נשכח את הודעות הפייסבוק

הבלתי נגמרות שמתחננות,יפה,ומציעות תמורה ללייק

הקטן שלך,כי זה כל כך חשוב שכולם יאהבו את התמונה המהממת

הזאת,ואם אפשר גם את הנושא בבקשה.אז אני קוראת

לעולם,גם לכל חסרי חוט השדרה החביבים,לומר לא!

לא תקבל ממני לייק בכוח,ואני יודעת שאתה לא באמת מדוכא!

תפסו לעצמכם חוט שידרה,והתרחקו מהמניפלוציות המטומטמות

האלה!

בהתחלה,

זה היה מטריד,

ואז זה נהיה מצחיק בטירוף,

הרצנו בדיחות,היה טוב.

ואז הבדיחה המטומטמת

על הבטן והשומן שלי

התחילה להתיישן,

להצמיח זקן,

להיות חרושה ולהעליב.והוא פשוט לא עזב את זה.

צעקתי עליו.אמרתי לו שיפסיק

כבר זה גורם לי להרגיש אנוסה,מטונפת.

הוא צחק.החטפתי לו אגרוף.

צעקתי עוד.

בשילי,החוויה של הסקס הראשון עוד לא התממשה,

ולפעמים,יש רגעים שאני לא רוצה לקיים יחסי מין בכלל.

כלומר,כל יום יש ידעה בעיתון על בלגן בגלל היריון נעורים.

הסיפור הטרי ביותר הוא הזוג שרצה להתאבד כתוצאה מהריון,

זה נגמר בכמעט התאבדות ובילדה שתלד ילד לאבא מת.

כשאני רואה דברים כאלה,אני פשוט רוצה להתחבא מתחת לשמיכה

ולא לצאת.ואיך אפשר בכלל לסמוך על עצמך שתמצאי את הגבר

הנכון,שלא ימעל באמונך,שלא מעמיד פנים כי הוא רוצה 

לשהכיב אותך,ושלא ינסה להתאבד יחד איתך,ושיתחשב

כמובן.איך אםשר להתחיל לחשוב על,אפילו בגילי,

איך אפשר לחשוב ולהשלים עם העובדה שעוד כמה שנים תיכנסי לעולם הזה,

ותצטרכי פשוט לסמוך על עצמך ועליו ששום דבר לא ישתבש

אחרי או בזמן קיום יחסי המין?כלומר,ברור שאני חושבת 

על זה ולפעמים גם רוצה...אבלאיך

אפשר,בעולם שכולו שקרים,לסמוך על מישהו ברמה כזאת?

ואני אפילו לא יודעת עם מי אני אשכב,בת או בן!

אז נקודת המבט שלי כרגע

על סקס,כרגע,היא מפוחדת,וחשדנית.

והיא תישאר כך עד שמשהו ישתנה,

ואני אלמד לבטוח.