חיי כהיפית מטונפת.
''גם כשזה אתם, זו תמיד אני'' |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2017
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2017
אז את לא חותכת את עצמך, מעולה. הלכת לים, חשבת שהעבודה נגמרה? לעשות בלגן בתוך הקומונה, לעשות בלגן בתוך עצמי. להתייחס לגוף שלי כחסר חשיבות. מלוכלך לי. הייתי עם מישהו מהקומונה. שכבתי עם החבר שלי בלי קונדום. אני אף פעם לא עושה את זה. בחיים שלי לא קיימתי מין לא מוגן, ולא היה חסר לי. הייתי עיוורת. לחתוך את עצמי זו לא הדרך היחידה לפגוע. השתתקתי. אני ברגרסיה. תדברי. את לא יכולה לכתוב פעם בשבוע ולחשוב שזה יקיים את הנשמה שלך. תדברי. לא אכפת לי עם מי. עכשיו את הולכת לאכול את הדייסה שבישלת. לדבר עם בן גרעין שלי. לדבר עם בת גרעין שלי. גם אם "אין לי מה להגיד". עאלק. את אחד האנשים הכי דעתניים שאני מכירה. יהיה לך מה לומר, את סתם מתחמקת. תדברי. תוציאי את עצמך. זה הזמן.
| |
הרבה מאוד קורה ואני כותבת בעיקר במחברת. אני לומדת לאהוב אנשים מעצבנים. את עצמי. אני לומדת. כל הזמן. לפעמים זה מתיש. אני מרגישה שאני רוקדת, משיחות ארוכות בחול, מתרוממת מעלה, כמו הפניקס.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשת האמצע.