חיי כהיפית מטונפת.

בשנה הזאת,

התעמתתי,השלמתי,התחברתי לעצמי,הבטחתי הבטחות ולעיתים הפרתי אותן.

התהבתי,התאכזבתי,השלמתי,התבגרתי.

הכרתי חברים ומחלק נפרדתי.

התבלבלתי, התיישרתי,השתפרתי וגרעתי.

רזיתי,השמנתי,חפרתי ונחפרתי.

נעלבתי,סלחתי,רבתי ונסלחתי.

התבגרתי,אבל אני עוד ילדה.

התנשקתי,ונגעתי.

פרצתי חלק מהגבולות,ולמדתי איפה חלק עוברים.

קינאתי,ולמדתי לשמוח במה שיש.

בכיתי,צחקתי.

הפסקתי להיות פחדנית,התחלתי לומר לאנשים את האמת.

והיום,אני ניצבת לפני המראה,ורואה דמות של ילדה,עם עיניים מכווצות בגלל החיוך הענק שלה.

נראה לי שנסתדר,אני והיא.

ואפילו הוא,הוא,זונח אותי.

נשכחת בצד לא חשובה,שקופה.

הלך אליה,למעניינת יותר,

זאת שמציעה ממני פי עשר.

שניהם מעוניינים רק בה כמובן,

ולא בי,לא זורמת,מהנה או מתוחכמת.

נו ברור....למה שירצו להיות איתי כשהיא בסביבה?

כלכך הרבה יותר מה שאני כל כך לא.

שיוצאים לחופש מחר,

כי ממש התעייפתי מכל הזונות בשכבה שלי.