חיי כהיפית מטונפת.

אני נוסעת מחר לקנדה.

לקחת הפסקה מהכול,להשתחרר,להכיר אנשים.

סופסוף.

אני מרגישה כל כך עמוסה בצרות של אחרים שאין לי זמן להתמקד בשלי.

ויש צרות משלי.

אני אתגעגע!

והפעם אני מביאה לשם מחברת ואני אכתוב בה באמת חחח

וכשאני אחזור אני אסכם אותה בפוסט או שניים...

איזה כיף איזה כיף איזה כיף.

אני מרגישה חופשייה.

זו אמונה שרווחת אצל בני הנוער של היום...

כשהייתי במחנה ראיתי ילדות בנות 7 לבושות בחזיות וחצאיות מיני,

איפור כבד ודיבור של פריחה...

ובכלל,סמים והאלכוהול נהיים קלים יותר ויותר להשגה,גם לילדים קטנים מאוד,יותר ממני אפילו.

יותר ויותר ילדים ביותר ויותר גילאים נגררים לעולם הזה

ועזבו אתכם מכל הנזקים הביראותיים ושזה לא חוקי...אני שואלת,איפה ילדות?

כשאני רואה ילדות בנות שבע שנראות כמו לוליטות וילדים קטנים שכבר יש להם שרשרת חי ואולר בכיס,

אני לא חושבת על הנזק שיכול להיגרם לאחרים,אני חושבת על הנזק שנגרם להם,

אני שואלת את עצמי האם הם בכלל נהנו מהתמימות וחובר הוודאות של הילדות,או שהמבוגרים גררו אותם ישר אל תןך עולמם,

כי הם ''חמודים בטירוף''.אני רואה ילדות בנות שעב מרביצות ומקללות והפריחות הגדולות שלידן מעודדות אותן וצוחקות,ואני כועסת.

אני כועסת,כי הן מלמדות אותן שככה הולך העולם,שככה הן ישיגו את מה שהן רוצות.

זה מכעיס אותי כי הן הורסות אותן.והן לא יודעות אפילו,כי הן עסוקות מדי בלק שהתייבש כרגע.

ואני כועסת,כי הבנות גדלות קצת,ואז הן נכנסות גם לאלכוהול וסמים.

וזה מכאיב לי,כי כל הילדות שלהן נגנבת ברגע.

well,i guess its just reallity

אני רוצה לקפוץ.

אני רוצה לרוץ.

אני רוצה לצנוח צניחה חופשית.

אני רוצה לצחוק עד שלא יהיה לי אוויר.

אני רוצה להפר חוקים בלי לשים זין.

אני רוצה להתגבר.

אני רוצה להראות להן שאני לא סתם איזה שעירה לעזאזל.

אני רוצה שיפחדו ממני,שלא יעזו לעשות לי דברים כאלה.

אני רוצה לטוס.

אני רוצה לראות עולם.

אני רוצה לצעוק כל כך חזק שאני לא אוכל לדבר.

אני רוצה להתנשק עד שלא יישארו לי שפתיים.

אני רוצה לתת למישהו מכה כל כך חזקה שאני אשבור לו משהו.

אני רוצה לחיות בגדול.

רק חבל שאני פחדנית ואפסית מדי בשביל זה.