חיי כהיפית מטונפת.

אני מפחדת 

לצאת אשכנזייה

לפשל בדברים קטנים

לפשל בדברים גדולים

לשכוח דברים

לריב בתוך הקומונה

לריב מחוץ לקומונה

שהסוד הזה יישמר על חשבוני

לא להצליח בעבודה הפיזית

שיימאס לי 

להעמיס על עצמי יותר מדי

להגיד שטויות בפעולה הראשונה

לאבד קשר עם חברות

לשנות את דעתי על גיוס

לשנות את דעתי בכלל

לצאת מהבית

שלא יהיה לי זמן לעצמי

לכתוב פעולות גרועות

להיות מדריכה גרועה

להיות חברה גרועה

להישבר תחת לחץ

להיות אגרסיבית מדי 

לא להיות אגרסיבית מספיק

אני יודעת שאני יכולה

לכתוב פעולות טובות וגמישות

להיות מדריכה טובה

להיות חברה טובה

לעבוד על הפגמים שלי

לעבוד קשה פיזית

לשמור על קשר גם אם רופף

לשמור על הפה שלי

לא לצנזר את עצמי

לעמוד על שלי

להיות קשובה

להיות עצמאית

להיות חזקה

לא להתנשא

להתעקש

להרפות

לקנות יומן או לכתוב במחברת

לפתור בעיות בנועם

להתמיד גם כשקשה לי

לבחור מה טוב 

לשחרר מה שרע

לשנות את דעתי

להתנצל

אם אז הייתי טובה, עכשיו אני פחות או יותר אלוהים.

אני מוכנה לזה. אני בחרתי בזה. אני אצליח בזה. אני אוהבת את זה.