חיי כהיפית מטונפת.

החברה הכי טובה שלי,דלוקה על החבר שלי לשעבר,

וסיפרה לי.

ומתכוונת להיות איתו.

ולי אין שום ברירה אלא להעמיד פנים שאין לי כבר שום רגשות אליו,

ושהכל בסדר.כלומר,מה עוד אני יכולה לומר לה? לכי תזדייני ותני לי קצת כבוד?

אה כן,ואם להוסיף על הבעיות,סיפרתי אתמול הכל לאבא שלי,על הפרידה ממ'

ושי' רוצה את מ' עכשיו ואני צריכה להעמיד פנים בשבילה ושכ' המזדיין לא מפסיק

לחזר אחריי,ושהמורות המזדיינות לא מפסיקות להביע''תמיכה'',

והאבא המזדיין שלי פשוט צחק לי בפנים.ואני לא מתכוונת באופן מטארפורי,הוא באמת צחק,והיום

הוא גם אמר לי שהוא סיפר הכל לא',החברה החדשה שלו,והוא סיפר לי שגם היא צחקה.

איזה חיים נפלאים.

בלבול זה רגש מסקרן,מלווה בקנאות,הסתגרות ושנאה אל האחר.

איך היא יכלה לעשות לי את זה בכלל?

כל כך מעט זמן...

האבק על הגופה בקושי מצטבר,

והיא כבר רוצה לחפור בתוך הקבר.

תירגעי אישה,לא כל מה שיש לי חייב להיות גם שלך.

איך זה אפשרי,תמיד רוצה לעקוף אותי.

ועכשיו יש בלבול בתוך המוח,ולהתמודד אין לי כבר כוח.

למי אכפת בנים בנות,

כולם זונות.

כולם זונות.

(סליחה על הפוסט המטמטם,זה נשמע יותר טוב עם הלחן.)

אז..אני לא יודעת אם אתם יודעים אבל מי שקרא את הפוסט האחרון יודע שהייתי אמורה להיפרד מחבר שלי,ואכן נפרדתי,אבל זה לא היה קשה כמו שציפיתי.

האמת שנראלי שעמוק בפנים כבר חיפשתי תירוצים להיפרד ממנו,ופשוט לא רציתי לשחרר כי באמת היינו יחד יותר מחצי שנה ואהבתי אותו מאוד....בכל מקרה גייסתי את כל האומץ ודיברתי איתו,מסתבר שהוא הרגיש אותו דבר ונפרדנו בחיבוק,ונמשיך להיות ידידים טובים (: הצד החיובי:עכשיו אני אוכל לרייר על חתיכים בלי רגשות אשמה להלהלהלה (ריור ריור ריור)!

אז עכשיו רק נותר לי להתגבר על בדילי הרגשות הקטנטנים שנותרו לי אליו שבעצם הם לא ממש רגשות הם רק תופעות לוואי של קשיי השחרור והפרידה ממנו..יהיה טוב XD

בכל מקרה,צום קל לכולם וגמר חתימה טובה!\