סיפור על נערה מיתבגרת...^^
אז ככה קוראים לי נועם ואני ב 15 אני רושמת קצת על החיים שלי ומקווה שתהנו אז אולי החיים לא משהו אבל הם המשהו היחיד שיש לנואז תלמדו להעריך אותם |
| 6/2015
שינוי שיגרה..ללכת לאיבוד
התגייסתי לפני חודש ואם הגיוס הזה הכל השתנה כבר כלום לא כמו שהיה את כבר לא ילדה קטנה את כבר לא עושה מה שבא לך לרוב מתעללים בך את מכירה בנות חדשות ורובן מדהימות אבל בכל זאת נשים זה נשיים והן יכולות להיות נאציות והן כאלה לרוב והכי קשה שאת כבר לא זוכרת מזה פרטיות לפעמים זה מרגיש כמו טיול שנתי ארוך שלא רוצה להיגמר ולאט לאט את מבינה הכל את כבר לא ילדה קטנה אין יותר לבכות לאמא ולתת לה לדבר עם המורה ואם לא היה לי כוח אז לא הלכתי אין כלום לאט לאט את הופכת להיות כמו כולן ואת לומדת לאהוב את מה שאת עושה ולהעריך את התפקיד שלך (אני תצפיי) וזה באמת תפקיד מדהים וחשוב אנחנו העיניים של המדינה ואולי מלא צוחקים על התפקיד אבל הוא תפקיד מדהים וכל כך חשוב המחשבה שאת באמת שומרת על החיילים שלך ודואגת שלא יקרה להם כלום ואת יודעת שיכול להיות שהצלת להם את החיים ואין הרגשה יותר טובה מזאות אבל בכל זאת לא לראות ביית להתגעגע לגבר שלך שאת הכי אוהבת בעולם ולקום בבוקר וכל היום לטחון זה לא חלום של אף אחד במיוחד שאני בהתחלה של היחסיים ואני מרגישה שאני רואה אותו פעם בנצח ולא בא לי בא לי להיות איתו כל היום להציק לו לחבק אותו בלי הפסקה לדעת שהוא לא עושה שטויות לדעת שהוא באמת רק שלך והוא רק שלי והוא אוהב אותי אני יודעת אבל עדיין לפעמיים רחוק מהעין זה רחוק מהלב ואני לא רוצה אותו רחוקורה מהלב אני רוצה שהוא יהיה לידי תמיד... ומה אם יום אחד הוא יתעורר ויבין שאני לא שווה את זה שלא שווה לו לחכות לי.... אני יודעת שאין לי הרבה מה לעשות ואם הוא אוהב הוא ילחץ תמיד אבל זה עדיין חלק מ המחשבות וזה עדיין די מפחיד מקווה שהשבוע וחצי שנשארו בבסיס יעברו מהר וככה אני יוכל לחזור לגבר שלי לחבק אותו ולאהוב אותו בלי הפסקה
אז בנימה זאת יום טוב לכולם??????
-הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי-
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
החיים בדרך אחרת