אני שרוטה על אמת

כשאני איתה אני לפעמים מפנטזת על אחרים. אבל אני מניחה שכולם עושים את זה.

אני מדמיינת לפעמים את בעלה של אחותי. לפעמים את הגבר איתו בגדתי רגשית בה.

לפעמים אני גם איתה, לגמרי, לא מנותקת, וזה נפלא. אבל אני לא "שם" עד הסוף. מעולם לא הייתי "שם" בסקס, לא באמת.

ואני כבר too far down the rabbit hole מכדי שאוכל לשתף אותה בזה. למרות שהדבר שהיא הכי מפחדת ממנו זה חוסר ידיעה.

אני שרוטה על אמת, כי כשאני רוצה לגעת בעצמי אני מחפשת בדארק נט פורנו אונס קשוח.

היא אמרה לי פעם, שבעיניה, מישהו ש"רק" עושה ביד על תמונות של ילדים הוא אפילו יותר גרוע מפדופיל תוקף, כי יש לו את המסוכנות בלי האומץ. היא אמרה על זה עוד משהו ששכחתי.

אין לי אומץ לכלום.

אין לי אומץ לעזוב. אין לי אומץ להיות כנה. אין לי אומץ לבגוד. אין לי אומץ לנסות לגעת בעצמי בלי שום "עזרים". אין לי אומץ לא להתנתק בסקס.

אני מתה להיות משהו אחר. כל דבר.

מצדי להתחתן איתה ולבגוד מהצד. אבל לפחות זו תהיה עשייה.

או להיפרד ולעבור לחו"ל

לעשות פאקינג משהו

אני למעלה מעשור באותה העבודה, גרה באותה הסביבה, עושה את אותם הדברים. אז קצת למדתי, קצת טיילתי, נו ו?

למה לא טוב לי?

ולמה אני מפחדת להגיד לה את זה?

היא אומרת שגנבתי את השליטה בקשר הזה, שאין לה שום דבר, שהכל אצלי, שהיא כל כך לא סומכת עליי, שמבחינתה אתמול יכולתי להיות על הסקאלה שבין לשכב עם מישהו ללרצות לתקן איתה את הקשר ואין לה מושג מה מהם קרה ואיך היא תאמין לי.

בסוף גרמתי לה להאמין לי והתפייסנו.

אבל למה עשיתי את זה? מה זה הצורך הפתולוגי הזה להיות בסדר כל הזמן? כאילו היקום יקרוס אם אני לא אהיה. אם אני אעז להראות משהו אחר, להביע חוסר הסכמה - הכל יקרוס, יישבר.

ואם הכל יקרוס אז מה? אני לא רוצה שהכל יקרוס בעצם? מה כל כך מפחיד בזה?

אני מרגישה כמו ילד קטן שעומד בפני שלולית ומפחדת לחצות כי זה נראה לו עמוק.

היא בכמה הזדמנויות כבר אמרה לי שהמנטליות שלי לא בוגרת.

היא מרגישה שאני עושה לה גזלייטינג לפעמים, שאני גורמת לה להרגיש משוגעת - כנראה חלק מפתולוגיית הלהיות בסדר ולרַצות שלי. אבל אני בעצמי מרגישה משוגעת, אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה יותר. מה מהדברים היא מרגישה וקרו באמת ומה לא.

אני באמת מרגישה חולת נפש לפעמים. בעיקר אחרי הפורנו אבל לא רק.

עם טיפה יותר אומץ, וכנראה הייתי מסתבכת עם מערכת החוק הרבה יותר ממעצר אחד על גרפיטי פוליטי (ו"קשירת קשר" אם תשאלו את המשטרה המשועממת)

בבקשה שמישהו יגיד לי שאני בסדר

או שאני לא

אבל שמישהו יגיד לי משהו

למה בכלל אני מצפה למענה כשאני לא מדברת עם אף אחד?

היא כל הזמן מרגישה שאני מייצגת אותה רע. היא אומרת שאני הרי לא מדברת עם אף אחד על הבעיות שלי איתו, כלומר על משהו שמפריע לי, ופתאום איתה כן, או שגם איתה לא.

כואב לי המוח.