אחת ההיפומאניות הראשונות שלי, או לפחות זו שהייתי מודעת אליה, הייתה בקורונה. בין השאר, קניתי כמות מופרכת של בגדים. בגדי בית. דברים להתכרבל איתם. כרטיסים להופעות VIP שלא ברור איך תיכננתי ללכת אליהן.

באחת אחרת העברתי יותר מידי כספים לחבר שהיה בעת צרה, מה שהוביל אותי כעבור כשנה לעת צרה משל עצמי. אבל לא יכולתי כבר לבקש את זה בחזרה.

אני "נקייה" כבר שלוש שנים כמעט וסובלת כמעט מכל רגע. מתרפקת על סמים ואלכוהול בנוסטלגיות כמו שאנשים מתרפקים על, לא יודעת, ימי התיכון העליזים?

מתגעגעת להיפומאניה.

מרגישה שבניתי לעצמי כלא בדמות של חיים נורמליים וזוגיות בריאה שאין לי אומץ לצאת מהם. יש שיגידו שזו חוכמה, יצר חיים, הישרדות. אני כבר באמת לא יודעת.