נטשתי
לא שלא היה מה לכתוב
פשוט לא היה כח או רצון
או שסתם תירצתי לא להכנס למחשב בזמן האחרון
אמא שלי ממשיכה עם כל העניין הזה של שנאה כלפיי
כולל האמירה שנאמרה שלשום לפני שיצאנו לקניות
״תורידי את הצמידים האלו אני לא רוצה להיראות לידך ככה״
משו טוב אחד שקרה השבוע זה שסופסוף קניתי תגיטרה החשמלית שלי
וגם לזה היו תנאים
שתי התנאים המשמעותיים היו להשתנות ולהשקיע יותר בלימודים
אחד מהם די ברור שאני לא יעשה
אני לא אשנה את עצמי בשביל אפחד.
זה בחיים לא יקרה
דבר נוסף שהיה זה שאמא שלי נזכרה להודיע לי שהמנהל של המרכז למוסיקה איפה שלמדתי
ביקש שאני אחזור
גאד כל כך רוצה,בדיוק עכשיו
יש לי כל כך הרבה ללמוד
בדיוק כשקניתי תגיטרה
חח גם הקציבו לי שעה נגינה ביום
אז צריך לנצל את זה טוב
נראה שזהו..
מתישהו בפוסט הבא