די מאוחר כנראה לכתוב את הפוסט הזה
המחצית כבר עברה
כמו שדי ברור למי שמכיר אותי ולי התעודה היתה די צפויה
להרגיש חרא עם עצמי שוב
להרגיש שוב שאני מאכזבת את כולם
את המשפחה
עד כמה שאני פתאטית
עלובה
שפל
בושה
וכל הביטויים והמילים האלו שנאמרו עלי מהצד היקר הזה שנקרא משפחה
אי אמון בי
עד כדי כך שאמא שלי רדפה אחרי כי לא האמינה שאני הולכת לחברות
ומקווה מאוד שלא ראתה את ידיד שלי
שאיתו יש סיפור יותר מדי ארוך
ולבכות
גם שם
ולקלל ולצחוק עד כמה שהיא מאכזבת גם אותי
עד כמה שאני שונאת אותה
לצחוק ולדעת שזה לא יגמר
אף פעם
"עד שמונה עשרה הם יעזבו אותך"
חח
זהו שלא
הם ימשיכו
וזה יחמיר
לא משנה מה יקרה
ושוב לאכזב
אז החלטתי
בגלל המחצית החדשה אני אשתפר
ולא בשבילם
ממש לא
להראות לעצמי שאני מסוגלת
לגשת אפילו למבחן לעלות יחידות
ולהפסיק לבכות
לא משנה מה יקרה
לא לבכות
ואני מרגישה כל כך טוב לשחרר סופסוף דברים שקרו לי
כל מה שעבר עלי ביילדות
שדי הרס לי את החיים
סיפרתי לחברה שעברה משו דומה כמוני
להתוודות
ולהבין שכנראה שיש לי חברות אמיתיות שאני יכולה לבטוח בהן
אבל את זה אני עוד לא יכולה לדעת
הכי טוב בכל מה שקרה לי
זה שההורים א יודעים כלום על התעודה
אז עד סוף שנה לא תהיה להם סיבה לקרוא לי בושה וחרא ילדה
לא משנה מה יקרה
יהיה בסדר
מתישהו