הימים האחרונים עוברים לי כמו נצח,נצח שהייתי מעדיפה למחוק,להשליך לאחורה,לגרום לו להימנע מכל אפשרות לקחת את
צעדיו אחרונית פנה,בחזרה אליי.
אני קצת חוששת לקראת הבאות,המחשבות שלי בתנודות קיצוניות,מחפשות את השלווה בכל טיפת חופש.
רוצות לחזור לחיק הילדות שקרסה תחת העוול.
איני רוצה לספק הסברים,כשם שאיני רוצה לשמוע אותם,אך האם באמת הברירה מתבהרת למול עיניי?
האם אני בעלת אופציות רחבות,או שמא אני ממעיטה בהן,וביכולתי ליצור אותן?
לא אנטול את שפתיך ממגע רך עם שלי,לא אחסיר את עורי המחוספס מחיכוך אלוהי וממושך עם עורך
השברירי והשחור.
הידעת שבמעמקי ליבך שוכנת איבה,שמחכה להתפרץ לנוכחות הרוחות שמתנפצות על זגוגית חלוני?
הידעת שאני נוטפת קנאה?
הידעת שאתה מעורר בי בחילה וסלידה?
ובנשימה אחת,אתה מצליח לעורר בי רגשות שאת גורלן חרצתי?
הפנם אהובי היקר,אינני עוד משחק ילדים,את שעשועייך ביצעת מספיק .
אשליך אותך מליבי לתוך התהום שהעלייה ממנו קשה ותלולה.
ארוקן אותך כמו שאני מרוקנת את כיסיי מפחדיי.
את ליבי אני משחררת ממצורך הממושך.
המשך הלאה אל הקורבן הבא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
One Wish.