בעודי יוצאת אל הקור שטובע בגופי כוויות חורף,אני מביטה אל השמיים האפרוריים,וחושבת לעצמי
עד כמה יום כזה שאתה רק מחכה שלא ייגמר.
הטפטופים של הגשם על החלון,שמיכת הפוך שאליה אני מתגנבת כשאני רוצה להיעלם
מהעולם ולא לשמוע מאיש.
המחשבות שלנו שטות להן ללא הרף,מגיעות למחוזות חיפצן,ואז ממשיכות במסע לעבר
מקומות נטושים,שעדיין קיימים בראשי.
אני לא מחכה להכרעה,לא מחכה לך שאיפול שוב לרשתך,לא מחכה שוב להיפצע כמו
חיה בקרב מול צייד איתני.
אני לא מצפה שהדברים ישתנו,או ישובו לקדמותם,תמיד עדיף להניחם בצד ולתת
לדברים החדשים שמתחילים לצמוח ולהתפתח להחליף את מקומם של מה שכבר איננו.
הסדקים שנפערים בי לאט לאט מתחילים להצטמצם,ואני מרגישה איך הנשימות שאיבדתי
במקומות אפלים,חוזרות אליי,לקח להן זמן,אך הן שבו.
אביט אליך בחיוך תמידי,גם אם מבטך יופנה אליי במלוא הזעם והרוע,לא אשמור לך טינה.
אך לא אתן לך להכריע את נפשי שמצולקת ממך אנושות.
אלה סימנים להתחלה חדשה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
One Wish.