Same place,Same mistake.

הושיטי לי את ידך,ואוביל אותך למסע קסום,הביאי את עצמך לשלווה נפשית בהצטרפותך למעגל חיי

ריקדי איתי עד שרגלייך יתעייפו,וסוליות נעליך ישתפשפו במדרכה המאובקת.

הסתכלי אליי במבטך המתוק,אל תשמיטי את עינייך הנוגות,חייכי אליי את חיוך המתוק.

עשי אותי שלך רק באמצעות התבוננות בי,הפשיטי אותי בעזרת עינייך העוקבות אחרי כל תנועת גוף שלי.

אל תכניעי את תשוקתך ורצונך,שימי את פעמייך לפניי,אל תמטירי דמעות,התחזקי מחיכוך גופנו.

מהתחושה של שפתיי על שפתייך,מההתמכרות לקצב הלשון המרקדת בחלל פיך המרענן.

אני יאמר לך את המילים הכי יפות ונכונות,כל עוד תשארי שם כדי לשמוע.

את שלי לעולמים.

אני אולי מתהלכת על עיוור,משתדלת שלא להתחכך בחוויות קוצניות,אבל מסיבה כלשהי,אני מתפתה לכך 

ושולחת את עצמי לעבר מסע של כאב שלא נפסק.

גם אם אני אהיה בקצה השני של העולם,קפואה,בודדה,עזובה,מותשת,ונטושה,אני אמצא בדיוק כיצד

להכאיב לעצמי,וזו לא עוד אחת משלל היכולות ההרסניות שלי-להנות מכאב.

אני לא נהנת מזה,אבל אולי בלא מודע,אני כן-כי באופן כלשהו זה מחיה אותי.

אל תשאלו אותי איך,זה כל כך מורכב,שאין לי תשובות לחצי מהשאלות שעולות לי לראש בנוגע לזה.

וההרגלים,הם כל כך רעים,ואני כל כך טיפשה שחזרתי לחיות אותם.

לא נגעתי באלכוהול מאז המקרה ההוא,אז מה שיכנע אותי לתת יד למכה הזו הפעם?

כנראה הצורך שלי להאחז במשהו משכר,שירים אותי גבוה לשחקים,וינחית אותי בהדרגה לקרקע

שבסוף בבת אחת אפול אליה מוטחת וכואבת.

זה מסוג הדברים שקשה לי להוציא לאור,שחצי ממה שרציתי להשאיר מתחת לאדמה,ללא יכולת

לעלות ולצוף שוב על פני הקרקע,תמיד מוצאים כיצד,שהקליפה שעוטפת את כל כולך ושומרת עליך

מתקלפת לה לאט לאט,ולא משאירה מקום לדימיון וחושפת את כל נקודות החולשה הקטנות שלך.

אני מודה שעם הזמן,מצאתי את עצמי מוכנה,בעמדת כוננות לכל התקפה אפשרית.

ואני מרגיעה את עצמי,די חלאס,כמה אפשר?

רק חיוך אחד קטן.

ובואי נקרע את הבגדים:)