טרו - בלוג שאומר את האמת

כששמעתי שאמא בהריון . בכיתי .

לא כמו שחושבים . לא מאושר . לא מהפתעה ושמחה . 

בכיתי מכאב . בכיתי מאכזבה . מצער .

מה אמא חשבה לעצמה אני לא יודעת . היא לא מצליחה לטפל בנו עכשיו .

איך תסתדר עם עוד ילדה . אני יודעת את התשובה לזה .

היא לא . היא פשוט לא תסתדר . היא תעביר אליי את כל האחראיות על הילדה .

אני אטפל בה . אני אשמור עליה . אני אדאג לה . אמא שלי פשוט טיפשה .

לא הצלחתי לדמיין עוד תינוק במשפחה שלנו . פשוט לא יכלתי . פחדתי מידי .

תינוק שצריך להאכיל . שצריך לשחק איתו . כזה שצריך ללמד . כזה שצריך לגדל .

שנים שרק טיפלתי באחים . שנים שרק דאגתי לבית . הפכתי לעקרת בית בגיל כ"כ צעיר .

מגיעים לי חיים . הייתי קרובה לקבל חיים .

במשך שבוע שלם הייתי בבית . בחדר . לבד . לא הכנסתי אף אחד . לא דיברתי . לא חייכתי .

רק בכיתי . בכיתי . ושוב בכיתי . התאבלתי . 

על החיים שיכלו להיות . על החיים שלעולם לא יהיו עוד . שמתו לפני שקיבלו חיים .

אמא נכנסה . בלי לדפוק . בלי להודיע מראש . עוד לפני שצרחתי עלייה . עוד לפני שהתחלתי את הרצאת הפרטיות .

הגנבתי מבט לבטנה . רק כדי למצוא נקודת כעס מצטברת . אבל במקום זה ראיתי משהו אחר . ראיתי בטן שטוחה . בטן שוב שטוחה .

אמא לחשה לי . בשקט מפחיד . בלי קול . בלי הבעה . אמא לחשה שלי . הפלה .

ואני . אני בכיתי שוב .

לא כמו שחושבים . לא מאושר . לא מהפתעה ושמחה . 

בכיתי מכאב . בכיתי מאכזבה . מצער .

רק בכיתי . בכיתי . ושוב בכיתי . התאבלתי . 

על הלידה שלא תתקים עוד . על החיים שיכלו להיות . על החיים שלעולם לא יהיו עוד . שמתו לפני שקיבלו חיים .

זה קטע שכתבתי בסדנת הכתיבה .

המשימה הייתה לכתוב קטע על המילה "לידה" .

אני אישית מאוד אהבתי .

זה יצא כ"כ יפה . כ"כ מרגש . כ"כ עמוק .

[נסחפתי קצת עם המחמאות העצמיות מה ..]

אבל התגובה שכולם אמרו . זו שהפתיעה אותי . זו ששינתה אותי .

"למה זה עצוב . למה זה מדכא . למה זה תמיד מדכא"

אז התחלתי לחשוב איך הצלחתי להפוך את המילה הכי יפה . למילה הכי עצובה .

אז .. אני יודעת שזה מבאס .

ולא לדאוג . אני אחפש את המקומות השמחים . אבל ..

אל תסתכלו אם זה מבאס או לא ..

תקראו ותאמרו את האמת . תאמרו מה הרגשתם .

כל תגובה מחזקת אותי . כל תגובה נותנת לי כוח להמשיך לכתוב . כל תגובה רק משפרת .

כל תגובה רק גורמת לחיוך קטן .

מקווה שאהבתם ♥