מוזר איך עובד מנגנון הנפש, איך החלטות שנלקחות מתוך ראייה מעוותת של ילדים על העולם מותירות בנו שבילים בהם אנחנו נאלצים ללכת כל חיינו.

אני יודעת מי אני ויותר חשוב היום אני גם יודעת למה אני משוטטת בדרך בה סללתי לעצמי. אחת ההחלטות הכי מעצבות של חיי נלקחה באוקטובר 95'  (שנה שבה איבדתי את התמימות שלי בהרבה מובנים, בעיקר כואבים)- הופעה אחרונה של משינה בפארק הירקון, רגע היסטורי שאי אפשר היה לפספס בגיל הזה. זו הייתה הופעה מדהימה. הלכתי עם מי שהייתה אז חברתי הטובה ביותר. תמיד הייתה בינינו יריבות. היא הייתה היפה אני החכמה  זה לא שאני הייתי מכוערת ולא שהיא הייתה טיפשה אבל אלו היו התכונות הבולטות שלנו (מלבד החזה, ששתינו צוידנו בנדיבות). בהדרן החלטנו לחתוך לכיוון הבית. מי שמכיר את האזור יודע שהגשר של המימדיון תמיד עמוס ופקוק ביציאה והחלטנו לברוח בטרם.

הילכנו על השביל, שתי ילדות שמחות, שרות, יותר נכון צורחות את המילים, מאחורינו הילך גבר לבוש שחורים, לא ייחסנו לו יותר חשיבות מיוחדת, מלבד שהוא נראה לא רע. הוא התחיל לרוץ לעברנו ו20 מטר לפני המעבר לקניון הוא תפס את עינתי מאחורה , הצמיד לה סכין לצוואר ואמר שאם נצעק הוא הורג אותה. אני קפאתי במקום. היא כנראה לא שמעה אותו ובאופן אינסטנקטיבי התחילה לצעוק. הוא ברח. באותו הערב בתחנת המשטרה בעוד אנחנו מרכיבות קלסתרון, משימה לא פשוטה לילדות היסטריות. גילינו שזה היה האנס מהפארק שאנס בנות בזוגות ושלישיות. והיה לנו יותר מזל משכל, אולי תושייה (בטוח לא שלי לזכותה יאמר).

מכל החוויה הטראומתית הזו נשארה בי רק שאלה אחת, שעיצבה את התנהלותי מאז: למה דווקא אותה? למה הוא לא בחר בי?  ולא זה לא משנה שזה היה אקראי לגמרי וזה לא משנה שזה בכלל לא קשור למראה או למיניות. ככה אני כילדה בת 16 שבקושי התנשקה הבנתי את זה. שכנראה משהו בי דפוק. זו הייתה השנה שגיליתי את המיניות שבי, את הנשיות שלי. למדתי להשתמש בסקס ,יותר נכון בסקס אפיל.

למדתי את אומנות הפלירטוט, איבדתי את הפחד. עשיתי דברים ממש מטופשים להוכיח לעצמי שאני סקסית (כמו שאמא שלי לפעמים אומרת: אני לא יודעת אם את יותר אמיצה או יותר מטומטמת, אין לי תשובה על זה )  למדתי שאני יכולה להשיג כל אחד ולהתחרות בכל אחת וזה לא קשור למראה.

והיום זה לא שונה מפעם. אני מושכת גברים בשפה, בהעזה , במבט. אני עדיין מפייסת בסקס, אני טובה בזה. אני מזדיינת כל כך טוב שאני לא מכירה שום דרך אחרת. לפעמים אני אפילו מתקשרת בסקס.

ואני יודעת, אני יודעת שאני חכמה ומצחיקה וחמה ואוהבת ומעניקה אני יודעת את כל זה אני יודעת שיש בי הרבה יותר ממין להציע לגבר, אבל עדיין קשה לי להשתחרר מזה. לפעמים בא לי לחבק את הילדה הזאת ולהגיד לה שאני אוהבת אותה ושמותר גם לה לפחד ולהיות תמימה ולהאמין בגברים, באנשים, בטוב לב. כי היום אנחנו כבר אחרות, כבר אין לנו צורך להוכיח כלום לאף אחד. ולפעמים אני היא ויש בי צורך.