השנה שבה גילו שאני רגישה לגלוטן, הייתה שנה של פרידות מכל מה שהכרתי, פרידה מקריירה, פרידה מגבר שליווה אותי עשור, פרידה מהעיר שלי, פרידה ממני.

פתאום תחליפים החלו לצוף אל תוך חיי. את הפסטה החליפו אטריות אורז, את הלחם פירכיות , את כיסא המחשב החליפה עבודה מעל הגריל ,את הלילות המחבקים והמסאז' בכפות הרגליים החליפה תשוקה וזיעה ריקה מתוכן.

זו הייתה שנה לא פשוטה, אבל זו גם היתה שנה של התחלות חדשות, מרגשות, קשות.

שנה אחרי, גם היא עברה את אותם הקשיים, אחר אבל דומה. ובתום ערב ארוך של שיחות קשות, של שיתוף, היא שאלה את השאלה, זאת שהטרידה גם אותי כשזה קרה.

איך זה כשגבר אחר נוגע בך?
זו שאלה מורכבת ואני מניחה שכל אחת חווה את זה אחרת.

אחרי שהכל שכח ושברנו כבר את כל הכלים, כולל את הסרוויס שקיבלנו במסיבה (מהקרובים מהצד שלו) ונשארתי לבד בדירה המשותפת עם שני כלבים ,שלושה חתולים ,בלי מחשב ועם הטבעת שלו שהונחה על שולחן העבודה, כמומנטום לסערה הנוראית שעברה כאן בבוקר
אחרי שהתרגלתי לישון לבד. פעם ראשונה מזה 10 שנים (חוץ מהמילואים) ואפילו התחלתי להנות מלשוטט לבד בערב עם הכלבים, ולחזור לשקט בדירה ובייחוד התרגלתי לישון באלכסון. התחלתי להרהר איך זה ירגיש כשגבר אחר  ייגע בי, יינשק אותי, יחדור אליי.

הגוף שלי כל כך הורגל לאותן ידיים, לאותה לשון, לאותו הזין. השקעים שלי כבר תאמו את הקמרים שלו.

גם כשהיינו ביחד חשבתי על זה, יותר לקראת הסוף אבל גם הרבה לפני, אבל לא באמת חשבתי שזה יקרה.

עכשיו מישהו אחר יראה אותי במערומיי, בפגיעות , בחשיפה.

נאלצתי ללמוד שוב את חוקי המשחק, אחרי שיצאתי ממנו לפני שבכלל התחלתי, כך שלמעשה מעולם לא הכרתי אותם.

למדתי שהצורה בה הייתי מפלרטטת בלי בושה, כל עוד הוא היה בחיי נתפסת ברצינות מהרגע שחזרתי להיות רווקה.

למדתי שאין כזה דבר אחת מהחבר'ה, אני אישה בין גברים על כל מה שמשתמע מזה (זה אולי השיעור הכי קשה שלמדתי)

למדתי את הניואנסים הקטנים שבשפה כמו:"בא לך שאני אקפוץ לקפה? (פירוש: מזדיינים אצלך?)"

או "אולי לא נצא היום, בואי נישאר בבית" (פירוש:חבל להוציא כסף מיותר במילא נגמור את הערב במיטה)

או "אני כבר עייף מכל הסצינה, אני צריך גיוון"(פירוש: אולי בדוגי?)

או האהוב עלי: "אני סיימתי עם המשחקים" (פירוש: מזדיינים או לא?).

כשקניתי לראשונה בחיי חפיסת קונדומים, ידעתי שאני מוכנה (לפרידה שלנו המתנתי בסבלנות הרבה זמן, כך שהייתי מוכנה נפשית לצאת אל החופש),החזקתי אותה בתיק תמיד, על כל מקרה שלא יבוא. מי ידע מה זה קונדום לפני כן,הוא היה הראשון שלי והיחיד.

הם גם באים בכל כך הרבה וריאציות, דקים, מחוספסים, עם חומר סיכה, בלי חומר סיכה ,בצבעים,בגדלים שונים (אני הכרתי כל חיי גודל אחד) .

הסקס הראשון אחריו היה הכי קשה, מנטאלית. אתגר, משהו שחייבים לעבור. כאילו בסיום מחכה הפרס הגדול. זה שישחרר אותי מחבלי הלידה אל חיי החדשים ובעזרתו אחתוך את חבל הטבור.

זה לא קרה בבית שלנו ואם להודות על האמת, שנים אחרי זה, גם לא על המיטה שלנו, שנשארה אצלי, למרות שהחלפתי מזרון.

הוא היה חבר, הגענו לדירה שלו,  הפשטנו אחד את השנייה מהר, ונכנסנו למיטה הזדיינו כל הלילה בלי הפסקה.

הוא נרדם. אני נשארתי ערה, קשה לי להירדם אחרי סקס.

חייכתי לעצמי.

זה לא היה קשה בכלל, וזה לא היה דומה בכלל למה שהכרתי עד היום. לא יותר טוב, לא פחות טוב רק אחר.

מוזר שידיים אחרות נוגעות בי.

שונה בטעם בריח, בצליל, בתחושה

מרגש. מדהים. מפתיע.

הבוקר מצא את דרכו אלינו וקרני שמש ראשונות הגיחו מבעד לתריסים.

אז התחלתי לחוש בחוסר הנוחות. לשמוע את הקול הקטן הזה שלוחש: ומה עכשיו, מה יקרה שהוא יתעורר, מה אומרים? ירדתי מהמיטה והלכתי להתקלח, לשטוף מעלי את הלילה. התלבשתי והזמנתי מונית.

יצאתי מהבית על קצות האצבעות כמו גנב, שחס וחלילה לא ישמע אותי ויתעורר.

הדלקתי סיגרייה והמתנתי לכוחות ההצלה שיקחו אותי מפה, רחוק ככל האפשר. המונית הגיעה , עליתי עליה במהירות. חזרתי הביתה. נרדמתי באלכסון.

מיותר לציין שלא יכלתי להביט בפניו עוד תקופה ארוכה אחרי הלילה הזה ורק שנה אחר כך יכלתי לעמוד מולו ולהסביר.

מאז, למדתי להינות מכל סוגי התחליפים , שחיי החדשים גילו בפני, פסטה מתירס, סלט קינואה, סקס חד פעמי, גברים צעירים, אבל אני זוכרת עדין את הטעם של הדבר האמיתי, לזה באמת אין תחליף