גם אני, כמו כולן גדלתי על סיפורי אגדות האחים גרים.

גם אני כמו דורות שלמים לפני, בסתר ליבי, חלמתי על אביר שיבוא על גבי סוס לבן שיופיע ויחלץ אותי מגורל אכזר. 

לאחר מהפכת הגלולה, שאחריה הוכתרנו כשליטות היחידות על חיינו המיניים. לאחר שריפת החזיות (תודה אמא). גם אני כמו כולן הבנתי שאלו רק אגדות.

הרי לא באמת אשלשל את שערי מחלון המגדל, לא באמת אשן 100 שנה ובטוח שלא אורעל בתפוח ואגור עם 7 גמדים (לא שיש בזה משהו רע).

רק אגדה אחת נותרה באמת רלוונטית עד היום, אגדה מודרנית אשר עדיין מהדהדת בראשנו ומבקשת להתקיים.

סינדרלה.

מי מאיתנו לא הרגישה אי פעם כליכלוכית מוכת גורל, שהעולם פועל כנגדה על לא עוול בכפה. ואכן סינדרלה היא אשה חכמה, טובת לב ומראה שהחטא היחיד שלה היא שהיא לא נולדה בזמן ובמקום הנכון. בהיותה אסרטיבית היא מוכנה לקחת את גורלה בידה, לשקר, לגנוב ולרמות בכדי להשיג את המטרה שהיא הציבה לעצמה (בעל) סוג של פמיניזם קדום כנראה. והיא אכן עושה את זה ובזכות האישיות הקוסמת שלה, היא גם מצליחה.

האגדה הזאת היא כמובן הבסיס לשוברי קופות כמו אישה יפה, ריקוד מושחת , אז ולתמיד ועוד יצירות מופת אשר עשו אדפטציה מתוחכמת יותר או פחות(בטי המכוערת) לסיפור.

אז למה זה באמת מרגיז אותי? זה מרגיז דווקא בגלל שהאגדה הזאת היא כביכול אפשרית. דווקא בגלל שזה קורה אחת למליון. דווקא כי על אף היותה של סינדרלה, יפה, חכמה ואסרטיבית היא צריכה גבר שיציל אותה ממר גורלה. לעד היא תהיה אסירת תודה לנסיך שלה, לעד הוא יוכל לזקוף לזכותו שהוא זה שהביא אותה לאן שהיא הגיע, לולא הוא היא עוד הייתה מקרצפת רצפות בית של אמא שלה.ודווקא על זה אנחנו חולמות.

אני לא נושאת את דגל הפמיניזם בעולם, אני גם לא מחפשת לשנות אותו. על אף המרמור הנשמע מקולי מדי פעם על הצורך האישי שלי לעשות כל יום מחדש סוג של בחירתה של סופי בין קריירה למשפחה. אני מאושרת שיש לי את הבחירה, דבר שלאמא שלי ולקודמותייה לא היתה אפשרית בכלל. אני שמחה שגם אם אני אבחר, אני תמיד אוכל להתחרט או לנסות ולשלב בין השניים. אני מודה על כך שיש לי את הפריווילגיה שלגברים אין ( ואני ארחיב על זה בפוסט אחר) להפסיק לעבוד מחוץ לבית ולטפל במשפחה המופלאה שללא ספק תהיה לי ואף אחד לא יעקם גבה שהסרי את העול הכלכלי מעל כתפי ואולי אפילו יעריצו אותי על ההקרבה.

אני כועסת כי בסתר ליבי גם אני רוצה שיגיע אביר חלומות רכוב על אוודי לבנה, יתאהב בי בטירוף וישקיע את כספו בחלומות שלי ויפתח לי הרבה דלתות שלא היו נפתחות מעצמן, אני כועסת, כי גם אני על אף היכולות שלי מחפשת את הדרך הקלה למרות שאין לי ספק שאני יכולה לעשות את זה בעצמי.

אני כועסת כי אני מכירה בעובדה שגם אני מוכנה להיכנס למלכודת הזאת בשמחה.

שגם אני מוכנה להיות סינדרלה.

"מתוך בתים גבוהים הגמדים כולם
פתאום באים אחד אחד אל סינדרלה
כי סינדרלה היא האגדות כולן
כי אין אחת באגדות אשר תדמה לה." (חוזה לך ברח)