לא פעם אמרתי את המשפט: "גברים
חושבים עם הזין" חבר טוב תיקן אותי ואמר שגברים מונחים על ידו. כל דבר שהם עושים הם עושים בשביל לזיין
ואז חשבתי מה מנחה אותי? מה מנחה נשים
בכלל?
אנחנו מונחות בעל, אני יודעת שהמשפט הזה
מקומם אבל כן, בסופו של דבר מתהליך ארוך של חינוך וסוציאליזציה, נטמעה בנו השאיפה
הזאת. כך שגם אם את מדענית אטום וזוכת פרס פוליצר ואת כל זה עשית לפני 30 ועוד
אפילו הספקת להתנדב שנה באמנסטי העולמית השאלה שישאלו מאחורי גבך תהיה:
"נו...והיא נשואה? ואם את לא ,רחמן ליצלן יגידו: "מסכנה" ויגרמו לך
להרגיש כאילו את לא שלמה, כאילו משהו בך לא בסדר.
אז כן, אנחנו מורידות שערות ברגליים, לא
כי זה נעים לנו ולא כי זה כיף, כולנו מבינות שזו מטלה שבחורף או בתקופת התנזרות,
אנחנו לא מקפידות עליה (אנחנו מגדלות בשביל שעווה)
וכן אנחנו מורידות שערות במפשעה, לא כי
בעינינו זה יותר יפה להיראות כמו חזה עוף קפוא או לחילופין ילדה בת 12 (זה מרגיש
נקי)
אנחנו לא אוהבות להרגיש כאובייקט מיני, כי
אז לא יתפסו אותנו כרעיה וכאם (זה משפיל אותי כאישה)
אנחנו נותנות להם לשלם , גם אם אנחנו
מרוויחות יותר, כי אנחנו לא רוצות להעליב ולפגוע באגו בגברי השביר שלהם (שישקיע)
אנחנו עושות תואר בפילוסופיה וספרות, לא
כי יש מה לעשות עם זה, כי תכלס שמענו
שהגברים בחוג להנדסה שווים וכי אנחנו מעלות את הערך שלנו בשוק (גם יפה וגם משכילה)
גם אם לא נעלה את הנושא מיד, תדגדג לנו
השאלה של יחסינו לאן (בצומת שמאלה)
אנחנו מסיימות קשרים שנעים לנו בהם אבל
אין להם עתיד (מה זה העתיד הזה שכולם מדברים עליו?)
אנחנו לא נשקול לצאת עם מישהו שהוא לא
חומר לנישואין (גיל, מוצא, מקצוע, מעמד חברתי, השכלה, כסף – כל אחת והקריטריונים
שלה)
אנחנו לא נודה בזה בפרהסיה אבל מי יצאה עם
גבר ולא חשבה איך יראה שם המשפחה שלו בצמוד לשמה הפרטי (עינב גורשורוביצוניץ – באמת?!)
בא לנו גבר רגיש אבל ישר עולה המחשבה אם
הוא מספיק גבר בשבילנו, האם הוא יעמוד בקשיים שהחיים יציבו בפנינו (רק שלא יבכה)
ואם כבר גבר רגיש , איך הוא יהיה כאבא
לילדים (איזה חמוד שהוא בכה בנמו עם האחיינים שלו)
אנחנו נקפיד להכיר את החברים שלו ואת
המשפחה כמה שיותר מהר ולהתחבב עליהם (עוגן, מי אמר עוגן?)
אני באופן אישי, למרות שלא בוער לי בכלל
להתחתן ולהביא ילדים המצאתי כבר את השוקו האולטימטיבי שהילדים העתידיים שלי יזכרו
בו בערגה ויגידו אין כמו השוקו של אמא, כנ"ל על השניצל והפירה.
אז כן, רובנו (מי שזה לא מדבר אליה לא
חייבת להסכים) מונחות להתחתן וללדת לפני ה- 30 וכן לפעמים גם בנו עוברת המחשבה,
שאם לא עשינו את משהו בנו דפוק.
זו החברה שדפוקה, לא אנחנו. אנחנו נפלאות
בדיוק כמו שאנחנו. רווקות, משוחררות , נשואות, אמהות. נשים. רק חבל שאנחנו משתפות
עם זה פעולה .
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
