בסוף שבוע בו הובלתי באמבולנס לבית החולים, מרוסקת בשלושה מוקדים בגב, חבולה בכל החלק הקדמי של גופי, צורחת מכאבים,

באותו סוף שבוע היו אמורי להיות לי שני דייטים

אחד שהיה אמור לסמן את סופה של תקופת הלבד (לתקופה מסויימת לפחות)

והשני היה אמור לקטוע את תקופת ההתנזרות שכפיתי על עצמי

שנייהם כמובן לא יצאו לפועל בינתיים

לאורך כל הלילה הנוראי הזה ליווה את מיטתי רופא מופלא, שלולא הוא הלילה הזה היה עשוי להיות גרוע פי כמה עשרות מונים

ד"ר ברק, בחור צעיר, חמוד, מצחיק ואיכפתי

כשהגיעו תוצאות הCT והבנו את חומרת מצבו של הגב שלי

מלבד ההיסטריה שאחזה בי ויצרה פרץ דמעות שלא הסכים לעצור למשך שעות

איכשהו השאלה היחידה שהצלחתי להוציא מהפה הייתה :"אז מתי אני אוכל להזדיין שוב?"

כמובן שד"ר ברק נקרע מצחוק, מה שגרם לי לבכות יותר

הוא זימן אל מיטתי  את הנוירוכירוג ואת אורטופד לשיחת ייעוץ

ושלושת ניסו להרגיע אותי שאין נזק עיצבי ותוך כמה חודשים אני אחזור לעמוד על הרגליים ושבינתיים אני אוכל לעשות סקס

אבל זה יהיה סקס של קיפודים (בזהירות)

לימים בדקתי את ההגדרה הזאת

מסתבר שקיפודים עושים סקס מעולה , מהסוג שאני לא אוכל לעשות עוד הרבה זמן

אבל אם נתייחס לרגע להמלצה, הם התכוונו לסקס רך ועדין, מהסוג האוהב והאכפתי

מהסוג שאני פחות מחבבת , בעיקר כשזה ללילה אחד, עם אופציה להארכה.

עכשיו התחיל לדגדג לי, בא לי שיגעו בי שוב,

אני מתגעגעת לתחושה של גבר במיטה שלי, של ידיים על הגוף שלי, של שפתיים על הצוואר , על העורף

של אצבעות עוברות בשיער, מושכות אותו לאחור בחוזקה

בא לי סקס של קיפודים על כל המשתמע ממנו

אבל לצערי יש לי רק קיפודים ברשימה

גם אם הייתי חורגת ממנהגי וחוזרת אחורה אל רשימת המזדמנים שלי

אין שם קיפוד אחד שהייתי רוצה שיגע בי בעדינות, שיהיה זהיר איתי

שיהיה לו אכפת אם הוא מכאיב לי, בעיקר כי לרוב אני שמחה שהוא מכאיב לי 

אז מסתבר שתקופת ההתנזרות שלי ממשיכה

עד שאני אכיר מישהו שיהיה לי אכפת ממנו ולהיפך

או עד שאני אוכל שוב לחזור לפעילות

מה שיבוא קודם