"שאני אתחיל או שאת?"

אנחנו יושבים בחוף הים בהרצליה אחרי יום לימודים ארוך, מאחר וזימנתי את השיחה הזאת איתו עוד בבוקר

"אני לא יודעת מה להגיד ואני נבוכה, אולי עדיף שתתחיל אתה"

זה היה בימים שעוד הייתי מאדימה בשיחות מהסוג הזה, בימים שלא היה מקום לגברים בחיי, מלבד לגבר שלי מזה 9 שנים

"אני חייב להודות שפחדתי מהשיחה הזאת, אני מגלגל אותה בראש כבר חודשיים ונמנע ממנה כבר חצי שנה"

אני יודעת שהוא יגיד שהוא נמשך אליי, אני חוששת שהוא יבקש ממני לשכב איתו, מפחדת שאני אסכים ולו רק בכדי להוריד את זה מסדר היום שלנו

"עינב..." הוא עוצר לשנייה

"עינב, אני מאוהב בך עד כלות, את מעסיקה את מוחי מהרגע שאני קם עד שאני נרדם, את מופיעה לי אפילו בחלומות"

"את איתי בקפה הראשון של הבוקר, כשאני משחק עם הילדים , כשאני נכנס למיטה עם אשתי, לא הרגשתי ככה מגיל 16"

אני מרגישה את הלסת שלי נשמטת ואת הלחיים שלי מאדימות

ידעתי שהשיחה הזאת תעסוק בנו, הפלרטוט התמים שלנו מהיום שבו נכנסתי לכיתה באיחור והוא עצר את השיעור ושאל לשמי בחיוך

כבר מזמן עבר את גבול העדינות המרומזת, רבים חשבו שאנחנו מנהלים רומן עוד בטרם הצלחתי לדמיין את השפתיים שלו נוגעות בשלי

אבל אהבה...? אהבה זו מילה שלא העזתי לחשוב עליה. אני אוהבת את בעלי, אין לי יכולת לאהוב גבר נוסף במקביל

"אני רוצה לתת לך את העולם" הוא ממשיך 

"אני רוצה לגרום לך לחייך, לאתגר אותך, לפנק אותך, אני רוצה לאהוב אותך, אני רוצה אותך"

הוא מישיר את מבטו אל עיני ושותק

אני שותקת גם

הוא נע בחוסר נוחות במקומו

"אני לא יודעת איך להגיב לזה" אני ממשיכה להביט בו, הוא מהפנט אותי. כבר כמה חודשים שאני שבויה בו. 

"ידעתי שאתה מעוניין, אבל זה לא נראה לי בר מימוש באמת...., אתה נשוי אני נשואה, אף גבר אחר לא נגע בי יותר מ 9 שנים, אתה מבין את זה?

אני לא חושבת שאני אוכל לשכב איתך"

"אני לא רוצה לשכב איתך" אני מרימה גבה בסקפטיות, תמימה לא מטומטמת

"זאת אומרת , אני רוצה" הוא ממהר לתקן את עצמו " אבל יותר מזה, אני רוצה פשוט לאהוב אותך, להכיר אותך, להיות איתך"

"אני יודע שאני מבקש הרבה, אבל אני אהיה מוכן לקבל מה שתסכימי לתת, אני מבטיח לא ללחוץ, את אפילו לא חייבת לענות היום, תחשבי על זה

זה יהיה בתנאים שלך, בזמן שלך, בדרך שלך"

אנחנו קמים ונכנסים לרכב שלו בשתיקה ונוסעים , הוא עוצר לידי האופנוע שלי

"אם היית אומרת לי כן , היינו נפרדים עכשיו בנשיקה" הוא שובר את השתיקה הארוכה 

"אפשר?"

אני מהנהנת בראשי, כי אין לי קול לענות לו והפחד שהמילים שלי יבגדו בי מתעצם מרגע לרגע

הוא רוכן מעלי ומצמיד שפתיים זרות לשלי, הן נענות לו ומשתפות פעולה

והן כל כך שונות מהשפתיים אותן נישקתי בעשור האחרון, הן רכות ובשרניות ומלאות בתשוקה והן מבלבלות אותי

אני יוצאת מהרכב ועולה על האופנוע, אני מרגישה את המבט שלו עוקב אחריי בציפייה 

אני ממהרת להתארגן ובורחת משם

בדרך עצרתי למלא דלק, נסערת, רועדת, ומחוייכת

הוצאתי את הנייד וסימסתי לו "כן"