"מה את עושה עם הילד הזה? איתי תןך שנה תהיה לך טבעת וילד בדרך"

את זה הוא אמר לי שנתיים אחרי הגירושים כשהדבר האחרון שרציתי בחיי הייתה מערכת יחסים רצינית, על אף שאז לא הבנתי שלמעשה אני בתחילתה 

של אחת כזאת שתיגמר בשברון לב, שנתיים מאוחר יותר

הוא לא נעלם מחיי  גם אחרי שאמרתי לו לא

הוא המשיך לחזר ולהחמיא

הוא ליווה אותי בפרידה הקשה

לפני יותר משנה הוא זימן אותי לפגישה רשמית במסעדת שף מוכרת

"אני חושב שאנחנו צריכים לעשות ילד ביחד"

אני רק התיישבתי לשולחן מתכננת ערב ארוך של יין ואוכל משובח

אני יכולה להזמין לפני שאני מתפשטת? צחקתי

הוא חייך ושתק

המלצרית ניגשה אלינו, הוא הזמין בקבוק יין שטחנו בפניה את הראשונות והעיקריות היא חייכה בנימוס והתרחקה

" אז מה את אומרת? את בעניין?"

"אתה רציני בקשר לזה?"

"הכי רציני שיש, למה לא? יהיה לנו ילד יפיפה ביחד וחכם ואנחנו נהיה הורים טובים. את מסכימה?"

"מסכימה עם כל מילה"

"אז מה את אומרת?"

"אתה יודע שאף פעם לא הזמנת אותי לצאת, על באמת?"

"הנה אנחנו בדייט" הוא ממלא לנו כוס שנייה

"זה לא דייט, זו פגישת עסקים" אני מחייכת אליו 

"תהיי רצינית רגע. אנחנו חברים טובים, אני אוהב אותך, את אוהבת אותי, אנחנו מסתדרים טוב, אני מאמין שאם נלך על זה , תצמח מזה זוגיות מדהימה ואהבה אמיתית"

"וזה לא מרגיש לך יותר נכון לעשות את זה בסדר ההפוך? נגיד...זוגיות, אהבה, ילדים?"

כמובן שלא ניסינו להביא ילדים לעולם ביחד ועד היום הוא לא באמת הזמין אותי לדייט אמיתי , למרות שאתמול הוא העלה את הרעיון שוב

"תן לי שנתיים לחשוב על זה ואני אחזיר לך תשובה"

הספירה מתחילה היום :)