אני לא יודעת מתי החלטתי, שזה לא בשבילי. מעולם לא כפו עליי ולא הכריחו אותי.

באופן מפתיע לזיכרונות הילדות הנעימים ביותר שלי יש טעם של חלה קלועה, געקטע ליבר (כבד קצוץ) ומרק עוף עם אטריות ובתוך כל אלה שזורות נעימות שבת וקולו של אבי בברכת הבנים תחת הטלית .

בפעם הראשונה שלא צמתי בכיפור הייתי בטוחה שמחר יקרה משהו נורא וזה יהיה בגללי.

אבל לא קרה כלום משם הדרך לאכילת אנטריקוט בחמאה שזופה ושריפס עטוף בפרושוטו הייתה קצרה.

בחרתי גבר שהאמין שמנהגי היהדות הם עבודת אלילים והציונות הייתה תחליף הולם לסיבת הימצאותנו בארץ.

בחרתי שלא לשתף פעולה עם הרבנות ונישאתי בדרך אלטרנטיבית, את החגים חגגתי עם המשפחה שלו ולו רק בכדי להימנע מקריאת ההגדה במלואה ומתפילות החג.

המנהג היחיד עליו לא ויתרתי מעולם הוא שבכניסת הכיפור הייתי רוכבת על האופנוע אל בית הוריי לאכול קציצות ופירה לעשות כפרות ולקבל מאבי את הברכה שאני כל כך אוהבת , כי באותו הרגע אני באמת רוצה ללכת בדרכן של שרה ,רבקה, לאה ורחל.

 משם כמובן הייתי חוזרת הביתה לבשל לחג, ארוחה מסורתית של ספגטי בולונז, פיצה, וסושי הלשעבר היה אחראי על הבידור והורדת הסרטים.

עשור עבר ולא חשתי את הצורך לחזור לחיק היהדות. משנה לשנה מצאנו יותר דרכים לבעוט במוסכמות הללו. גם כשנפרדנו לא שיניתי את דעתי העדפתי
לעשות חגים עם חברים או לא לעשות בכלל.

ואז עברתי לאילת, עיר הבילוי הכי כשרה בארץ. בשישי הראשון שלי בעיר, בשעות אחה"צ יצאתי לטייל בשכונה החדשה שלי אשר שכנה על ההרים, המפרץ נגלה ביופיו מולי. השקט בשעות האלו לא נתפס לתל אביבית שכמותי. ברגעים כאלו באמת אפשר להרגיש את החללים שקיימים בנשמה והדמעות תופסות בגרון, ממאנות להתפרץ. שם זה קרה . מבית חב"ד שהיה קרוב למגוריי נשמע השיר מלאכי השלום, מודיע על כניסתה של שבת המלכה, השיר הזה ליווה את כל ילדותי. הוא מילא את אוזניי, חדר אל לוע הפה ודרכו אל חלל הבטן, עמוק.

פתאום עלו בי כל תמונות ילדותי, פתאום היה בי געגוע לאמא ואבא ולארוחות שישי. פתאום רציתי לחזור, פעם ראשונה מזה הרבה שנים , שבאמת רציתי.

כשחזרתי לדירה , הדלקתי נרות שבת והרמתי להם טלפון להגיד שבת
שלום. הם היו יותר מופתעים ממני. מאז אני מקפידה כל שבת להתקשר, אם אני בבית אני מקפידה על הדלקת נרות.

אני לא חוזרת בתשובה וסביר להניח שאמשיך לאכול סטייק בחמאה אבל פתאום זה מרגיש לי בבית לעשות קבלת שבת וקידוש 

כשאני חושבת על הבית שאני אעניק לילדים שיהיו לי אני רוצה שגם להם יהיו זיכרונות כאלו של הליכה לבית כנסת בבגדים לבנים, קול שופר, קריאת ההגדה המייגעת קידוש והבדלה והברכה ,הברכה הזו , הרגע האינטימי הזה בין אבא לילד שלו שעד היום שאני כבר גדולה וגם הוא אני עדיין מרגישה שאני בת 6 והוא רוצה רק טוב בשבילי.