אני משתדלת שלא ליצור חיים וירטואלים, לא רק במקום הזה, אלא בכלל בחיי

לא הכרויות באינטרנט, לא חברויות מזויפות בפייסבוק, לא סקס וירטואלי ובודאי לא חברויות וירטואליות

יעידו על כך אנשים שניסו ליצור איתי קשר כזה או אחר (בעיקר אחר) לרוב אני מסננת ,אך אם נוצר בי עניין כלשהו אני ממהרת להיפגש ולקבוע אם יש לי רצון להתחבר איתם או לנפנף אותם מחיי בכל תירוץ אפשרי.

מעטים היו האנשים, גברים ונשים שהצליחו לשמור את העניין שלי בהם אחרי מפגש, אלו שיצרו את האפקט הזה, ממשיכים לקחת חלק פעיל וחשוב בחיי.

אני נמנעת משיחות "סקסיות" באופן גורף על אף נסיונות לשכנוע. 

גברים שכותבים לי הרבה פעמים, לא תמיד (אלו שלא, יודעים מיהם) מניחים שמאחר והכתיבה שלי מינית, יהיה קל להכניס אותי למיטה, בין אם במציאות ובין אם וירטואלית. גם בחיי "האמיתיים" זה לא פשוט כמו שזה נראה. ואין לי שום רצון, סיבה או עניין לחפש את הסקס שלי באינטרנט.

אני מאמינה שמאחוריי מסך ומילים כתובות אנשים מאמצים לעצמם דמות, שלרוב אינה תואמת את מציאות חייהם, בהקצנה לכיוון כלשהו

כי לרבים הכתיבה היא מפלט וצינור לכעס, לתסכול, לפנטזיות, לכאב, לשיגרה, זה המקום היחיד שכל אחד יכול לבחור לעצמו פרסונה .להיות גיבור או עלוב נפש או אהוב, או שנוא בלי קשר למיהו בחיים שלו. אין לי ספק שהרבה בלוגרים פופלאריים שממהרים לפאר את עצמן ומעלליהם, הם אנשים קטנים ודחויים שהפורמט הזה נותן להם הרגשה שהם חשובים ולהפך, אני בטוחה שהרבה מהמדוכאים הם אנשים רגילים שמחפשים שחרור למחשבות אפורות שאין להם למי או איפה להוציא אותם.

בישרא, גם בגלגול הקודם שלי פה, ואני מניחה שבכלל בסביבה של אנשים שחושפים את נימי נשמתם, נוצרת סקרנות אצל הקורא להדביק פנים ושפת גוף למילים, בעיקר לאחר שנוצר דו שיח של תגובות

יש לי קוראים ונקראים שאני יכולה לדמיין את עצמי יושבת מולם לשיחה 

עם כל אחד מכם יש לי תפאורה שונה ושיחה אחרת

עם אחת אני אשמח לשבת לשיחה ארוכה בבית הקפה הקבוע שלי שמשקיף על התיאטרון הלאומי

עם אחר הייתי רוצה לשתוק בבר אפלולי מצויידים בבקבוק של וויסקי ועשן סיגריות

יש אחת שהייתי רוצה להחליף איתה רשמים על גברים

ואחרת על חוויות סקס מטורפות

יש אחת שהייתי רוצה לגדל ולטפח 

ואחד שהייתי מעוניינת לעטוף בחום ואהבה

הקושי במפגש איתכם, מעבר לאנונימיות שהרבה מהכותבים שומרים עליה בקנאות, הוא הפחד. פחד אמיתי מניפוץ הדמות שכל כך התאמצתם לבנות בכתיבה.

לא יצא לי להכיר בביצת הבלוגים כותב שדמה לדמות שלו, אני רוצה להאמין ולהגיד שעינב בחיים האמיתיים היא בדיוק אותה עינב בחיים הוירטואלים, כמובן שיש בי עוד צדדים ועוד רבדים שאולי רק מי שקורא אותי מבלי לפספס אף פוסט מכיר ומבחין בהם, אך רובנו ואני מכלילה את עצמי בזה, קוראים רק את מה שקופץ לנו בעיניים, בין אם בכותרת הפרובקטיבית ובין בשורות הקצרות בתחילת המקטע. ובכך אנחנו תוחמים אחד את השני להגדרות.

ולמרות שאני יודעת ולמודה, יש מכם כאלו שאני מתפתה להכיר. מוזר.