אני מסתכלת אחורה על מערכות היחסים שלי, שחלקן היו טובות, חלקן היו רוויות כאב, חלקן היו סתמיות ותוהה למה כך ולא אחרת.

מה השתנה שהפר את האיזון שבעיתוי? כי מתי שהוא הן היו נכונות, אחרת הן לא היו מתקיימות.

הכול עניין של עיתוי בחיים, זה משפט שאני מאמינה בו בכל אספקט בחיי. אני מאמינה שבתיאוריה אין אדם , מבראד פיט ועד פועל  מנוצל במדינת עולם שלישית, שלא יכול להתאים לנו. בשנייה מדויקת בזמן, זה יכול לקרות. הבעיה היא תמיד בעיתוי. לרב הוא לא מתאים. לפעמים זה מוקדם מדי, לפעמים מאוחר ובדרך כלל ,מכורח הנסיבות, פשוט לא נוצר החיבור.

אני לוקחת בחיי את דמות המטפל, בהרבה מקרים. זה גדול ממני. בשיחה עם שרה, היא סיפרה שזו המניפולציה שלי. כך אני שובה.

אני עושה את זה עם חברים, עם מעסיקים , עם בני זוג. האמת שלי כל כך חיה שמי שסביבי לא יכול לראות אמת אחרת. אחד מחברי הטובים טוען שצריך לשווק אותי כגלולת שיפור לאגו. אני באמת כזאת, זו מתנה נדירה, היכולת הזאת.(אם יש סיבה אחת שבגללה אני בעולם הזה, אני מקווה שזו הסיבה. לגרום לאנשים לחייך).
זיהיתי את היכולת המניפולטיבית שלי מזמן, כחלק מהתהליך שאני עוברת. זו אולי הייתה פריצת הדרך הראשונה שלי במסע. גיליתי שאני נותנת ומעניקה בלי סוף, לא על מנת לקבל תמורה, אלא על מנת ליצור את הקרקע לדרוש. אני יוצרת את הקרקע להיות דרמה קווין. כי איך אני ,שנתתי מעצמי לא מקבלת עכשיו את מה שאני רוצה? וזה נתן לי את הלגיטימציה לבכות ולכעוס ולדרוש והכי חשוב להיות צודקת. כשהבנתי את זה בחרתי להפסיק. אני ממשיכה לתת, כי זו הדרך שלי להיות, אבל אין לי שום צורך בתמורה. אני נותנת היום בלב שלם, ממקום של נתינה. כששרה הניחה את האצבע על הנקודה הבנתי שלא באמת השתחררתי מהכבלים, רק שיניתי את חומר הגלם. ואני עובדת גם על זה.

היא שאלה אותי איך כל גבר בחיי כל כך שונה, איך זה שאין לי טיפוס אחד.

האמת שיש לי. המקרה הטיפולי. זה שצריך שירימו אותו, זה שצמא לתובנות, זה שירצה לקבל את מה שיש לי להעניק בשפע. , מה שאני מתחילה לקלוט זה שהיום זה לא מספיק לי. אני עדיין רוצה להיות שם בשביל מי שאני אוהבת, אבל דמות המטפלת כבר לא מספיקה לי . אין לי צורך באדם שיזדקק לי, אני צריכה להיות שווה. והשוויון מתבטא בהרבה אופנים. אני צריכה גבר שיחשוב בשביל עצמו. שיאהב את עצמו מספיק, בשביל לאהוב אותי. שיהיה שלם. אני באמת מאמינה שמערכת יחסים טובה צריכה להתחיל משני חלקים שלמים שיצרו משהו חדש ביחד. אולי זו הסיבה שוויתרתי עליו בסופו של דבר, שהפעם זה לא עבד בשבילנו.
כי העיתוי שלנו לא היה נכון, מוקדם מדי, מאוחר מדי, לו, לי. אף אחד מאיתנו עוד לא שלם מספיק בכדי ליצור משהו שהוא גדול מאיתנו.