אתמול חגגנו יומולדת לגבר שלימד אותי מה זו משפחה ואיך חברים יכולים לתפוס את הפונקציה הזאת, בימים שבהם שלי הייתה קרועה ומפורקת

היום כשמשפחתי תופסת חלק חשוב בחיי (התאונה הזאת עשתה כמה דברים טובים) הוא פשוט חלק מהמשפחה הלא ביולוגית שלי.

אין לי חבר'ה, מעולם לא היו לי. יש לי הרבה חברים טובים, שאני גאה לקרוא להם משפחה ואני משתדלת שכולם יכירו אחד את השני, כך שבאירועים כאלה לאף אחד לא יהיה משעמם, או זר.

ברק לא מקפיד על זה, כי אצלו זה אחר לו יש המון מכרים ומעט חברים באמת טובים, את הטובים שבהם אני מכירה טוב, אבל הם לא חברים שלי

וכך מצאתי את עצמי בערב עמוס באהבה ושמחה ורעש ועשן ואלכוהול, כשאני פיכחת וכואבת 

קצת קשה לחגוג, כמו שאני אוהבת ורגילה, כשאסור לי לשתות הרבה וכואב לי מכדי לרקוד, אבל השתדלתי לשמוח בשבילו (השתדלתי זו מילה איומה), שמחתי בשבילו על באמת, אבל באופן אנוכי הרשתי לרחמים העצמיים שלי לחדור למרחב השמחה הזה.

בסוף הערב כשרב הקהל התפזר ישבנו טל ואני כשהוא ניגש אליה, אין לי מושג מי זה, מעולם לא ראיתי אותו, רק ראיתי אותו לוחש לטל דברים באוזן ומניח ידיים על הירך שלה

"אני הולכת לשירותים, תשאלי אותו איך קוראים לו"

"איך זה קשור אליי?"

"נו תהיי חברה, יצאתי איתו פעמיים לפני מלא זמן ואני לא זוכרת"

"אז מי אתה?"

"אני ירון ואת?"

"אני עינב, איך אתה מכיר את טל?"

"מכאן ואת?"

"גם מכאן"

"הייתי מת לקחת אותך הביתה"

"מה?! נראה לי שלא שמעתי מה אמרת"

"אמרתי", הוא חוזר "שאני מת לקחת אותך איתי הביתה, מה את אומרת?"

"אתה לא נמרחת הרגע על טל?"

"כן, אבל בא לי עלייך יותר"

"התשובה שלילית"

הוא מתרחק וטל חוזרת מהשירותים

"איפה הוא?"

הסברתי לה את מה שקרה

"את מבינה שלפני רגע הוא ניסה להסביר לי שהוא מתבאס שזה לא עבד בינינו? שהוא רוצה לנסות שוב? שהוא הרגיש את הניצוץ בינינו ואולי התפספסנו אחד לשנייה בעבר? "

האמת שאני יותר מעריכה אותו על הישירות איתי, גם אם חסרת חן, טאקט, נימוס וקשר למציאות, מאשר את השיחה המקדימה עם טל

אני באמת לא מבינה, למה להשתמש בטקטיקות נלוזות שכאלה בשביל להשיג זיון, הרי ברור שהוא לא התכוון למילה שיצאה לו מהפה כשהוא דיבר איתה

ברור שגם כשהם יצאו הוא הבין שמה שהיא מחפשת זה קשר רציני ובגלל זה הוא התנדף מחייה 

עצוב לי שמתוך רצון אמיתי לזוגיות היא בכלל שקלה את האופציה הזאת וברור לי שמשהו בלב שלה היה נסדק, כשהיא הייתה מגלה את האמת 

אני באמת חושבת שגברים לא מבינים את ההשלכה של מילים בחייהן של נשים, הם לא מבינים איזו משמעות ומשקל אנחנו מעניקות לשפה, לאינטונציה לכוונה. כמה פעמים אנחנו מגלגלות בראש כל שיחה, בכדי למצוא בה רמזים בגלל זה בדרך כלל אני לא כועסת על המין הגברי ולא נוטרת טינה על פגיעה זו או אחרת. אני יודעת שאנחנו שונים ובמובן הזה, בכל אופן, גברים פשוטים יותר.

אבל אלו שמבינים ומשתמשים בהבנה הזאת בכדי לנצל את החולשה הזאת  את הכמיהה לאהבה רק על מנת לספק את היצר שלהם, ראויים בעיניי לסקילה בכיכר העיר, בידי המון זועם של נשים פגועות.