בא ניסע מפה

לטיול?

לא, לנסות לחיות במקום אחר

איפה למשל?

ניו יורק, לונדון, או סידני

ומה נעשה שם?

ננסה משהו חדש

את לא מפספסת משהו חשוב?

כמו מה?

כמו זה שאת לא נעשית צעירה מרגע לרגע ולמרות שחגגת 27 את בת 33 והגיע הזמן לחשוב על ילדים...למשל!

לא, אני לא חושבת ככה, בדיוק עכשיו סיימתי לבזבז את השנה האחרונה בלחשוב רק על זה

וכשאני אומרת בזבזתי, אני מתכוונת לזה. אני לא יודעת מה בדיוק הכניס אותי ללחץ הבלתי מוסבר הזה, אבל ללא ספק נכנעתי לו

ואני?! אני מעולם לא הייתי מהסוג ששומעת את הרחם שלה בוכה ותקתוק השעון מעולם לא העיר אותי משנתי. אין לי ספק שאני אהיה אמא מדהימה, 

אבל מעולם לא בערה בי האמהות עם אף בן זוג למען האמת.

זה לא שאני פוסלת תא משפחתי עם ילדים, אבל אולי לא יהיה זה הרחם שלי בהכרח שישא אותם, אולי אני אכיר גבר שיהיו לו ילדים, אולי נאמץ ילד שכבר נולד וזקוק לאהבה, אולי אני אביא ילד לבדי כשאגיע להבנה שאם לא עכשיו אני אפספס, אולי אני אחליט שלעולם מושחת ומפחיד כמו זה לא מגיע ילדים ממני. 

כל כך הרבה אוליים וכל כך הרבה לחץ.

הלחץ הזה הצליח להסיט את תשומת ליבי מליהנות מהמקום בו אני עומדת וחיה את חיי

השנה האחרונה הרגישה לי קצת כאילו העבר ההווה והעתיד התבלגנו לי בראש ויצרו אנדרלמוסיה בחיי. 

לשמחתי ולצערי מרבית חיי הבוגרים אני חיה את הרגע וחווה אותו בכל עוצמתו, בדיוק בגלל זה אני נהנית מסקס, בדיוק בגלל זה אני לא רזה, בדיוק בגלל זה אני חיה בשלווה ובשלמות עם חיי, בדיוק בגלל זה כשרע אז הכי רע, וכשעצוב זה קורע לב, אבל זה כל כך רגעי ובר חלוף, המדהים והנורא.

מזמן הגעתי למסקנה שהכל זמני וכל מה שיש לי זה את הכאן והעכשיו.

זה מעולם לא מנע ממני לרצות עוד בשביל חיי, לשאוף, לשפר, לעשות, להוכיח, אבל אף פעם, עד השנה האחרונה זאת אומרת, מעולם לא חייתי את העתיד לבוא, או את הפחד ממה שלא יבוא .

אולי האהבה שלי תבוא מחר, אולי עוד שנה, אולי עוד עשור, אבל היא תבוא, אני לרגע לא חוששת שהיא תחלוף מעליי ולא תיגע בי

זוגיות ואהבה היו בעיניי תמיד חשובות יותר מילדים

ואולי כשהן יגיעו כבר יהיה מאוחר מדי בשבילי להביא ילדים ואולי אני והמיועד בכלל לא נוכל להביא ילדים, אני אעדיף גבר שאני אחפוץ בו להיות האבא של הילדים שלי ולא אבא לילדים שלי, גבר כזה יהיה גבר שגם אם לא יהיו לנו ילדים לעולם אני אוכל לאהוב ולהעריך. 

מאחר ואני כבר לא מפחדת שמא אני אבלה את יתרת חיי לבדי, אני יכולה להתחיל לבלות ביתרת חיי וליהנות 

וזה אומר מבחינתי שהקנבס נקי ואפשר לצייר עליו כל ציור שתחפוץ בו נפשי וכרגע הציור דובר אנגלית, מחר אולי הוא יהיה אחר

כנראה שבכל זאת אני מהסוג הזורם