אני במגמת ירידה במשקל כבר חמישה חודשים

זה התחיל בגמילה מגלוטן, דרך תאונת הדרכים ועכשיו בניקוי הרעלים
אף אחד מהגורמים לירידה לא נעשה בשם הירידה, אלא מכורח, אני כמובן נהנית מהפירות, אבל אני נאלצת להתמודד עם לא מעט אמיתות במהלך השוטטות בשטח הלא מיוער הזה.

הדבר הראשון שאני מבינה אחרי שהשלתי כמות לא מבוטלת של קילוגרמים מעליי, היא שאין לי שום יכולת אובייקטיבית להבין איך אני נראית

זאת אומרת הרגשתי טוב עם עצמי לפני הירידה וחשבתי שאני מושכת וסקסית ולרגע לא החשבתי את עצמי שמנה.
דווקא עכשיו אני הרבה יותר מודעת לכל קילוגרם שנושר, דווקא עכשיו המספרים מטרידים אותי.

אני לא מצליחה לראות את שינוי הגוף במראה.

דווקא עם הבגדים קל לי לראות את הצרות המותניים, את העלמותם האיטית של ידיות האהבה

אבל בערום שמול המראה אני לא נראית אחרת בעיני, אני לא רואה את מה שכולם מחמיאים עליו,, אני לא רואה את התוצאות שהמשקל מתריע עליהן באוזני.

אני מתחילה להבין עד כמה תפיסת הגוף שלי מעוותת אל מול המציאות, לשני הכיוונים

עד כמה התפיסה שלי באשר לרזון היא מקובעת

עד כמה אני רגילה לגוף שלי שאני לא מצליחה להבין את השינויים הויזואלים שמתרחשים

עכשיו מתחילה להכות בי ההבנה שאולי אני אוהבת אותו פחות ממש שחשבתי