עבר יום וזה מרגיש כמו שבוע והריח שלך עדיין בסדינים שלי והמילים המדהימות שלך עדיין מהדהדות בראשי

והמכתב המרגש והאמיתי ששלחת לי נקרא כבר מאות פעמים בשקט ובקול וכל מילה בו קיבלה את הכבוד הראוי לה ונשקלה ונחתכה ונותחה והורכבה ונתפרה מחדש
הלוואי שיכולתי לספר לך את כל מאוויי ליבי, את הפנטזיות שמתרוצצות במוחי שהשם שלך עולה
אבל זה מוקדם מדי, מוקדם מכדי לומר אותן והאמת... שמוקדם מכדי לחשוב אותן בכלל
אבל הן קיימות בי מהרגע הראשון שלנו.
זו לא הייתה בחירה קלה בשבילי, הבחירה בסיכוי מול ודאות
בסיכוי שאולי התחושה הזאת שמדגדגת בי היא אמיתית ולוותר על הדרך שבה אני צועדת אל העצמה שלי והחוזק
אני יודעת שהבחירה שלך בסיכוי לאושר אל מול הודאות שיש במשפחה היא לא קלה בכלל, אני מכירה את הצומת שאתה עומד בה.

והשאלות שאתה שואל את עצמך  לא זרות לי ומצליפות בשנינו.
בא לי להתאבד על זה, בא לי לגייס את כל המינפולציות הנשיות שלי ואת כל החוכמה והעורמה וחדות הלשון שלי בכדי שתבחר בסיכוי הזה.
בא לי להגיד לך שגם לך מגיע להיות מאושר על באמת
בא לי להגיד לך שסיימת לשלם את החוב הכבד שלך
בא לי להגיד לך שתשוקה היא לא מילה שאפשר להתעלם ממנה לאורך זמן
בא לי להגיד לך שזה נדיר מה שקורה כאן ושאסור לוותר על זה כשמוצאים את זה
בא לי להשמיע, להסביר, להצדיק, להכיל, לאהוב, להתעלס, למצוץ, לענג, להנעים, להכאיב, לרצות, לדרוש, לקבל, לתת,

להאכיל, להשקות, להצמיח, להפרות, למלא, להחיות
בא לי אותך
גם אם כרגע אני צריכה לחלוק, גם אם כרגע האושר הזה כלוא בין קירות, גם אם הוא בא במנות קצובות.
אני יודעת כמה בא גם לך על כל אלו
אני יודעת שאסור לי לעזור לך לבחור
אני יודעת שההימור שתבחר בסיכוי אל מול הודאות הוא לא לטובתי, אבל אני משחררת בכדי שתוכל לעשות את הבחירה שלך.
שאם בדרך נס תבוא אלי, תבוא נקי מפחד, נקי מעכבות, נקי מחרטות
עבר יום וזה מרגיש לי כמו שבוע, דחיית סיפוקים זה הקורס היחיד שאני תמיד נכשלת בו.
אבל איתך אין לי ברירה.