אני נתקלת במילה הזאת הרבה לאחרונה: "אשה"

אני חושבת שמחוסר יכולת לתאר אותי טוב יותר, זו המילה הכי מדוייקת שמוצאים

פעם חיפשתי מילים אחרות, חכמה, מכילה, סקסית, מיליון מילים אחרות עולות במוחי, "אשה" אף פעם לא הייתה אחת מהן

והנה אני נתקלת בה כמעט כל יום

מנשים זרות שנגשות אליי רק כי הן היו חייבות לגשת אליי ולהגיד לי איזו נוכחות אני מכניסה בחדר

מגברים שמתהפנטים מהמבט 

מנהגי מונית, ממוכרים, מברמנים

וכולם משתמשים במילה הזאת: "אשה" כמילת תואר, אין אחריה בהכרח מילה נוספת, לא תמיד היא מצתוותת ליפה, או מיוחדת , או סקסית

פשוט: את כזאת אשה

אני גם מרגישה את השינוי שחל בי.

מי יכל להאמין שאני אהיה במקום הזה לפני 7 חודשים, לפני התאונה?

כשאני קוראת את עצמי אחורה וחושבת על איפה הייתי ואיפה אני עכשיו אני מתרגשת לקראת מה שעומד לבא, ממה שכבר כאן

אני חושבת על הצמתים שעברתי בחיי, על השאלות והתחבטויות והצורך בלבחור, מי אני רוצה להיות? מה אני רוצה להציג לעולם?

יש בי כרגע משהו שלא רוצה לשאול ולא מעוניין להציג יותר, פשוט להיות, מה שהכי נוח לי להיות

אשה

כזאת שלא מתנצלת על היותה כזאת

כזאת שלא מתביישת במה שהיא רוצה

כזאת שלא מפחדת לדרוש

כזאת שלא חוששת ממה יגידו או מה יחשבו

כזאת שמתמסרת

כזאת שלוקחת

כזאת שנותנת

זה תמיד היה בי, לפעמים יותר, לפעמים פחות, אבל אף פעם לא במידה הנכונה. על כל פנים לא זאת שנכונה לי

ועכשיו משהו בי מרגיש שלם, עוצמתי, חזק

כאילו הגב שנשבר, שבר את עינב הקודמת ובנה משהו אחר

משהו שאין בו פחד להיות